ניקולאי קודריצקי

מתוך מוזיאון בני יהודה

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולאי קודריצקי
Nikulay Kodritzki.jpg
מידע אישי
שם מלאניקולאי איבנוביץ' קודריצקי
בלועזיתНиколай Иванович Кудрицкий
תאריך לידה6 באוקטובר 1962
תאריך פטירה16 במרץ 1994
מקום לידהברית המועצות ניקופול (אוקראינה)
גובה1.66 מ'
עמדהקשר/חלוץ
מספר חולצה9
כינויניקו, הצאר ניקולאי
מועדונים כשחקן
מחלקת נוערברית המועצות קולוס ניקופול

1983-1984
1984
1984-1985
1985-1991
1991-1994
ברית המועצות קולוס ניקופול
ברית המועצות קריוובאס קריבי ריה
ברית המועצות קולוס ניקופול
ברית המועצות דנייפרופטרובסק
בני יהודה ת"א
נבחרות כשחקן*
1990
1990-1991
ברית המועצות הלאומית (1)
ברית המועצות המשנה (2)
*בסוגריים: מספר ההופעות
קריירה בבני יהודה (כשחקן)*
עונות3
תארים1 (גביע הטוטו)
הופעה ראשונה16 בנובמבר 1991
קפטןבעונת 1993-1994
*הנתונים מתייחסים לכל המסגרות הרשמיות

ניקולאי איבנוביץ' קודריצקי (6 באוקטובר 1962 - 16 במרץ 1994) היה כדורגלן אוקראיני בתפקיד קשר/חלוץ. אחת מאגדות הכדורגל של בני-יהודה, ונחשב לשחקן הזר הטוב ביותר ששיחק בבני-יהודה בפרט ובין הגדולים בישראל בכלל. קודריצקי שיחק בבני יהודה בין השנים 1991-1994 עד אשר מצא את מותו הטראגי בתאונת דרכים.

"ניקו" היה נמוך קומה, אך ניחן בניתור מדהים, מהירות, חכמת משחק וניצול הזדמנויות מקסימלי. במשך שתי עונות וחצי בשורות הזהובים, רשם 85 הופעות במסגרת הליגה במהלכן כבש 51 שערים ובישל 19!.

תוכן עניינים

קריירה בברית המועצות[1]

ניקולאי נולד בעיירה ניקוֹפּוֹל השוכנת בדרום אוקראינה (כשזו עוד הייתה שייכת לברית המועצות) והחל את קריירת הכדורגל בקבוצה המקומית כשהוא בגיל 20. קולוס ניקופול שהתה בשנה זו (1983) בליגה הסובייטית השנייה. קודריצקי שתיפקד בעמדת החלוץ מיעט לשחק בתחילה ורשם רק 3 הופעות, בהמשך הושאל לקבוצת קריוובאס קריבי-ריה ששיחקה בליגה השלישית ותחת שורותיה כבש 18 שערי ליגה. לאחר תקופה נוספת בקולוס עשה קודריצקי (בשנת 1985) את קפיצת המדרגה המשמעותית בקריירה כשחתם בדנייפרופטרובסק מהליגה הראשונה.

תחילה התקשה קודריצקי לתפוס מקום של קבע בהרכב, שכן בשורות דנייפרופטרובסק שיחקו חלוצים בכירים כגון אולג פרוטאסוב ואולג טאראן. בשלוש שנותיו הראשונות רשם ניקו 35 הופעות בקבוצה וכבש רק 2 שערים. בשנת 1987 כשהוא כבר בן 25 החליט מאמנו, יבגני קוצ'רבסקי, לשנות את תיפקודו במגרש והסיטו לעמדת הקשר הימני ההתקפי, אך עדיין בילה קודריצקי בעיקר על הספסל ובהרכב קבוצת המילואים שזכתה בשנה זו באליפות. הקבוצה הבוגרת סיימה את העונה הזו במקום השלישי.

הפריצה הגדולה של ניקו הגיעה בעונה הבאה (1988) כששני כוכבי הקבוצה (פרוטאסוב וליטובצ'נקו) עזבו לקבוצה הבכירה בבריה"מ, דינאמו קייב. בשנה זו הפך קודריצקי לכוכב בקבוצתו שזכתה באליפות בריה"מ בפעם השנייה בתולדותיה. למרות שתרם רק 3 שערים היה מהגורמים לעונתה המצויינת של "דנייפר". בשנה שלאחר מכן התכבדה גם בזכייה בגביע הראשון בתולדותיה (וסיימה כסגנית האלופה). עונה זו הייתה לעונת השיא של ניקו שהבקיע 10 שערים. בתחילת העונה הבאה הגיע עם קבוצתו עד לרבע-גמר ליגת האלופות שם נעצרו בהפסד כפול לבנפיקה-ליסבון.

ב-9 באוקטובר 1990 רשם את הופעת הבכורה בנבחרת בריה"מ שהתמודדה במשחק ידידות מול...נבחרת ישראל. ככל הנראה, אז צד את עיניו של מנג'ר בני יהודה בתקופה זו, גיורא שפיגל.

קודריצקי בבני יהודה

לקראת פתיחת עונת 1991-1992 יצא מנג'ר בני-יהודה, גיורא שפיגל, להתרשם מהשחקן האוקראיני ומיד רצה אותו בקבוצה. לאחר שהמתין לתשובתן של מספר קבוצות באירופה, חתם ניקולאי בבני-יהודה תמורת 30,000 דולר.

משחקו הראשון בבני-יהודה התקיים ב-16 בנובמבר 1991, במסגרת גביע הטוטו, מול מכבי נתניה (0:2) במהלכו הספיק "ניקו" לכבוש שער. שבוע לאחר-מכן, במשחק הליגה מול מכבי נתניה (שוב 0:2), התכבד "ניקו" בבישול לחיים רביבו. שערו הראשון בליגה הגיע במחזור השמיני של העונה, מול הפועל פ"ת (1:1), ב-30 בנובמבר 1991.

השתלבותו של קודריצקי בקבוצה המצויינת שבנו שפיגל ורמי לוי היתה מיידית. יחד עם אלון מזרחי וחיים רביבו הרכיבו השלושה חוליית התקפה מהמסוכנות והאיכותיות שידע הכדורגל הישראלי. החל מהמחזור השמיני ועד לסיום העונה החזיקה בני יהודה במקום השני אך לא הצליחה להדביק את הפער מהראשונה, מכבי ת"א. קודריצקי סיים את העונה עם 14 שערים והיה גם למבשל המצטיין בליגה עם 9 בישולים. בני יהודה כולה כבשה 68 שערי ליגה (היתה זו העונה הפורה ביותר של המועדון בליגה הראשונה) והסתפקה בזכייה בגביע הטוטו.

קודריצקי הגיע מהר מאוד למעמד בכיר בקרב שחקני בני-יהודה. "הצאר ניקולאי", כך כונה בפי אוהדי הקבוצה וחבריו.

העונה הבאה הייתה המשך ישיר לקודמתה. את המנג'ר, גיורא שפיגל, שגילה את קודריצקי וליווה אותו בעונתו הראשונה בישראל, החליף אמציה לבקוביץ' המנוסה ובעמדת המאמן המשיך רמי לוי. חוליית ההתקפה האימתנית המשיכה לחורר את רשתות קבוצות הליגה הלאומית, אך שוב הכשרון הרב בקבוצה לא הביא את המועדון לכדי זכייה באליפות הליגה. הייתה זו הפעם בית"ר ירושלים שגילתה עליונות בולטת על שאר הקבוצות. בני יהודה סבלה מחוליית הגנה חלשה ומחוסר יציבות במשחקי החוץ. בכל-זאת גרמה המון נחת לאוהדי הקבוצה במשחקים ובתצוגות שיכנסו לפנתיאון הכדורגל הישראלי, בבולט שבהם כיכב החלוץ האוקראיני המצויין:

המשחק הענק של ניקולאי

ניקו חוגג שלושער מול בית"ר

המחזור ה-24 של הליגה הלאומית. אצטדיון רמת גן מארח ב"הצגה כפולה" את ארבע הגדולות לעונה זו . באצטדיון מצטופפים 45,000 צופים (שיא כל הזמנים במשחק ליגה). בני-יהודה, שניצבה במקום השלישי החליטה להעתיק את מגרשה הביתי לר"ג ואירחה את הראשונה בית"ר ירושלים. במשחק המאוחר אירחה מכבי ת"א השנייה את הרביעית מכבי חיפה. ניקולאי קודריצקי, במשחק שיזכר לדורי-דורות, כבש שלושה שערים והוביל את בני יהודה לניצחון מפתיע על האלופה שבדרך[2].

בני יהודה עלתה ליתרון ראשון בדקה ה-25: קודריצקי השתלט על הכדור לאחר הדיפה רעה של שוער בית"ר, יעקב אסייג, וגילגל בקלות לרשת. בית"ר הספיקה להשוות מספר דקות לאחר פתיחת המחצית השנייה, אך בדקה ה-73 החזיר קודריצקי את היתרון לבני-יהודה בשער מדהים שכלל שיתוף פעולה בין שלושת כוכבי הזהובים בעונה זו: רביבו פרץ משמאל והרים כדור לאלון מזרחי, שבחצי מספרת העביר את הכדור לרוחב שער בית"ר. קודריצקי היה הראשון לדחוק את הכדור בנגיחה פנימה.

בדקה האחרונה למשחק קודריצקי "מחסל" את בית"ר, ששלחה את כל שחקני השדה שלה למחצית המגרש של הזהובים. ניקו קיבל את הכדור משוער בני-יהודה בתוך החצי של בני-יהודה והחל לרוץ לכיוון שערו של אסייג. כ-20 מטרים מחוץ לשער, כשאסייג החל לצאת לכיוונו, הקפיץ ניקולאי באלגנטיות נפלאה את הכדור מעל ראשו של אסייאג היישר לתוך הרשת. הקהל באיצטדיון, מכל ארבעת מחנות האוהדים, הריע בתשואות לניקו.

קודריצקי "גנב את ההצגה" לא רק בגלל שכבש שלושער, אלא בעיקר בגלל שיתוף הפעולה בינו לבין שחקני העורף והחוד של בני-יהודה, עליהם התלונן בראיון שבוע לפני-כן שאינם מספקים לו מספיק כדורים.

"ניקו" רשם 32 הופעות בעונה זו (פיספס רק משחק בודד) במהלכן כבש 17 שערים (סיים כסגן מלך השערים של הליגה) והוסיף גם 10 בישולים.

עונתו האחרונה

את עונתו האחרונה במדי הקבוצה, עונת 1993-1994, החל קודריצקי רע, עת נחשד במעורבות בפרשת שוחד בליגה הארצית. רק מספר שבועות לאחר התפוצצות הפרשה יצאה האמת לאור וניקולאי זוכה מכל אשמה.

דווקא בעונה זו הפך לבורג המרכזי של הקבוצה, לאחר שהכוכבים בשתי העונות הקודמות (חיים רביבו, אלון מזרחי, אנדריי באל ודוד אמסלם) עזבו. קודריצקי נשאר בקבוצה ושיתף פעולה עם הזר הנוסף, סרגיי גראסימץ.

למרות עזיבת שחקני הקבוצה הבכירים, נשאר קודריצקי אופטימי וכספורטאי לא התייאש מהעזיבה המאסיבית. כך אמר השחקן בראיון טרום-עונה שהעניק לעיתון "ידיעות אחרונות": "תהיה לנו עונה פחות או יותר כמו בעונה שעברה. אני לא רוצה לחשוב על אפשרות אחרת. אליפות לא ניקח, אבל גם עם רביבו ומזרחי לא לקחנו. אם נגמור במקומות 3 עד 5, זה יהיה בסדר גמור".

לאורך עונה זו, שהייתה בדיעבד ל"עונת מעבר" מתקופת הזוהר לתקופת השפל המועדון, בלט קודריצקי מעל כולם, נדמה היה שהצלחותיה וכשלונותיה של בני יהודה היו תלויים אך ורק בתיפקודו של החלוץ האוקראיני המחונן. קודריצקי כבש 20 שערי ליגה (מתוך ה-29 של הקבוצה) ב-27 המחזורים הראשונים של העונה (!!!) והיה למלך שערי הליגה ולמוביל טבלת המצטיינים. ניקו גם נבחר להופיע בנבחרת הסיבוב הראשון וכל זאת כשהקבוצה השתרכה בין החלק האמצעי לחלק התחתון בטבלת הליגה הלאומית. ואז הגיע הנורא מכל.

ניקולאי נהרג בתאונת דרכים

ב-15 במרץ 1994 התקיים משחק ידידות בין נבחרות אוקראינה וישראל באצטדיון קריית אליעזר. לאחר המשחק ערכה נבחרת אוקראינה מסיבה במלון, בנוכחות מרבית השחקנים הרוסים של הליגה הישראלית. במסיבה השתתף גם קודריצקי.

ארונו של קודריצקי מובל ע"י שחקני הקבוצה
רכבו של קודריצקי לאחר התאונה
אוהדים עוברים על-פני ארונו

חברו של קודריצקי, ואדים טישנקו, סיפר שראה את קודריצקי עייף והציע לו לישון אצלו הלילה. ניקו סירב ויצא ברכבו לכיוון ביתו. בשעה 4 לפנות בוקר, קילומטר אחד צפונית לרעננה, הנורא מכל התרחש: ניקו איבד שליטה על רכבו, התנגש בגדר ההפרדה ורכבו התהפך. קודריצקי, שלא חגר חגורת בטיחות, נהרג במקום.

עיתון "ידיעות אחרונות" של ה-17 במרץ 1994 תיאר את הטרגדיה: בשעה 4:00 לפנות הבוקר שעבר, קילומטר אחד צפונית לרעננה, כוכבה של בני-יהודה מצא את מותו בעוד חוזר מחיפה, שם השתתף במסיבה עם חבריו מנבחרת אוקראינה. הוא התרסק לתוך גדר ההפרדה ונפל מן המכונית במהירות 160 ק"מ לשעה, מה שגרם למוות מיידי.

מאמנו רמי לוי נזכר "באותו יום התאמנו פעמיים, ניקו ביקש להשתחרר מאימון אחר הצהריים, קבעתי לו אימון בוקר קשה ובסיומו החלתי לו בילוי נעים, ראיתי אותו בבוקר שנהרג".

היום שלאחר מותו היה לאחד מימיה העצובים של שכונת התקווה. את הבשורה המרה קיבל מנהל הקבוצה דוד טסה שהודיע מייד למאמן רמי לוי. בשכונה נראו אוהדים לבושים בבגדים שחורים קרועים, רבים מהאוהדים לא הצליחו להסתיר את רגשותיהם העזים ומיררו בבכי בלתי פוסק. ביום מותו איבדו אנשי השכונה את אלילם, את מי שהשיב להם את האהבה לכדורגל.

ארונו של ניקו הוצב למספר שעות במגרש בשכונת התקווה לפרידה אחרונה מהמקום שכה אהב. כ-10,000 אוהדים, חברים ואנשי כדורגל עברו ליד ארונו באותו היום. האוהדים ליוו את ארונו של ניקולאי מהמגרש ועד קרוב לשדה התעופה, שם הוטס לקבורה באוקראינה, על פי בקשת משפחתו.

בשבת אירחה בני יהודה את קבוצת מכבי נתניה. למשחק קדם טקס שלא נראה כמותו במגרשי הכדורגל בארץ, 500 ילדים ממחלקת הנוער ומבית דני לבושים כולם במדי הכתומים של החוג בו הם משתתפים (ג'ודו, קראטה, כדורגל וכדורסל) החלו להקיף את המגרש. ברקע התנגן שירו העצוב של זוהר ארגוב "ים של דמעות" ולפזמון הצטרפו כל 5,000 האוהדים האבלים, לשירה אדירה ומצמררת.

בני-יהודה התפוצצה על המגרש ולאחר 36 דקות עשתה 0:4 מדהים. זה נגמר 2:4, אך למרות שהנקודות היו חשובות ויקרות במאבק הקבוצה בתחחתית הטבלה, ראשם של האוהדים היה טרוד בטרגדיה הנוראית ובגעגועים לניקו.

זיכרון ומורשת

דיוקנו של קודריצקי בכניסה לאיצטדיון שכונת התקווה

מלבד היותו כדורגלן מצטיין ניקו ייזכר בקרב חובבי הכדורגל בארץ כאישיות חמה ומלבבת, אדם שהתאהב מיד במדינה ואף שקל לגור בה באופן תמידי. את הראיונות איתו העביר תמיד בשפה העברית עם קולו המיוחד והצרוד, חיוכו היה קבוע על פניו וצניעותו תיזכר לעד. האוהדים אהבו את קודריצקי ללא דופי וכינו אותו "ניקו" או "הצאר". ניקולאי היה חלק מהשכונה ובכל מקום הוא ומשפחתו הרגישו בני בית.

לאחר מותו משפחתו עדיין המשיכה לחיות בארץ. לאחר שקברו את ניקו באוקראינה, חזרו אשתו, ויקטוריה ובתם, ואלרי, לישראל והשתקעו בארץ. "אף אחד בארץ מולדתו", אמרה ויקטוריה לתקשורת, "לא היה עוזר לנו כמו שעזרו לנו כאן. דנייפרופטרובסק לא היתה עושה בשביל ניקו את הדברים שבני-יהודה עשתה בשביל ניקו ובשבילנו לאחר מותו. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להישאר פה, עם האנשים שאהבו אותו כל-כך." מאוחר יותר, הקימו ויקטוריה ובתה משפחה עם דוד פיזנטי, שחקן העבר של מכבי נתניה ונבחרת ישראל. בשנת 2017 נולד לואלרי בן בכור והיא החליטה לקרוא לו על שמו של אביה.

מאז מותו של ניקולאי קודריצקי, נהגה ונוהגת בני-יהודה ת"א להנציח את זכרו בדרכים שונות.

  • לאחר מותו הונצח דיוקנו של ניקולאי קודריצקי על גבי חומת איצטדיון שכונת-התקווה.
  • בעונת 2002-2003 הוחלט לקרוא לשער 9 באצטדיון שכונת התקווה בשם "שער ניקו".
  • מדי שנה, ביום השנה למותו, נערך טקס זיכרון לכבוד השחקן באיצטדיון בשכונת-התקווה.
  • ארגון "כדורגל שפל" שלו דף פופולארי בפייסבוק יצר האשטאג אשר הפך לויראלי ברשתות החברתיות בשם "זוכרים את ניקולאי" , במסגרתו, בין השאר, מצולמות ברחבי העולם מדבקות עם דיוקנו של קודריצקי.

בעיני רבים, עד היום נחשב ניקולאי לשחקן הכדורגל הזר הטוב ביותר ששיחק במדינת ישראל. 11 שנה לאחר מותו, לקראת יום העצמאות של המדינה לשנת 2005, ייחד לו העיתון "מעריב" טור, וכך נכתב:

שחקני בני יהודה ומשפחתו של קודריצקי ביום השנה למותו
כרטיס למשחק הידידות לזכרו של קודריצקי
Icon quote right.png ייתכן כי רק במותו, במרץ 1994, בכביש מספר 4, הפך ניקו לישראלי האולטימטיבי, ואנחנו למשפחה שכולה. ביתו ברחוב יחזקאל הפך למוקד עליה לרגל. ישראלים גאו שם בבכי, הקהיליה הרוסית היתה המומה, השכונה צבאה על המגרש הקטן ודמותו נחקקה בחומה. אפילו אלמנתו השתרשה פה ובחרה בדוד פיזנטי ליורשו של בעלה. Icon quote left.png

משחק לזכרו

ב 11 במרץ 1996, במלאת שנתיים למותו, ערכה בני-יהודה משחק זכרון לכבוד ניקולאי, בין קבוצת בני-יהודה מחוזקת לנבחרת שחקני חבר-העמים המשחקים בישראל.

כ-2,000 אוהדים הגיעו לחלוק כבוד וחזו בטקס מרגש ובמשחק הזכרון, בו ניצחה נבחרת חבר-העמים 3-2 את בני-יהודה. לנבחרת חבר-העמים כבשו יורי מורוז (8), רומן פיליפצ'וק (43) ויבגני קשנצב (62). לבני-יהודה כבשו חיים רביבו (17) ואלון מזרחי (23).

הרכב בני-יהודה: שולי גילארדי, רונן אדלן, איציק לוי, אהרון סיטון, שוקי נגר, חנוך מררו, מוטי ששון, יוסי אבוקסיס, זוהר מאיר, חיים רביבו, אלון מזרחי. כן שותפו: גיא נחשון, בנצי רוזנפלד, דוד אמסלם, דימיטרי גורמן, קובי ואזנה.

הרכב חבר-העמים: בלושפקה, יורי מורוז, רומן פץ, סרגיי טרטיאק, אולג מלוקוב, ולדימיר גרשנייב, ייבגני שאחוב, ואסילי מוקאן, סרגיי קנדאורוב, רומן פיליפצ'וק, איגור שיקווירין. כן שותפו: אלכסנדר אובארוב, אלכסנדר ז'ידקוב, אולג קושלוק, ואסילי איבאנוב, אולג נדודה, ייבגני קשנצב, ויקטור מורוז, טייקוב, ואלרי קורלנצ'וק.

שופט המשחק - דני קורן.

שיר לזיכרו

באותה שנה החליט הזמר ואוהד הקבוצה, פיני חדד, להפיק שיר לזיכרו של קודריצקי. השיר נכנס לאלבומו השני של הזמר "אולי נחזור" והיה לרצועה החמישית באלבום, כמו כן הוסיף חדד לאלבום רצועה נוספת, העשירית והאחרונה באלבום, את "נעימת ניקו" שהייתה לפלייבק לשיר המקורי.

המילים המרגשות נכתבו ע"י אלי לוי ואביחי מליחי שגם הלחין את השיר. שמו: "ניקו".

הערות שוליים


הישגים כשחקן בני יהודה

מסגרת הופעות דקות פתח החליף הוחלף שערים בישולים פ' שנבעטו פ' שהובקעו עצמי צהובים אדומים
גביע הטוטו13 113513 02 8 5 2 2 000
ליגה85 761385 02 51 18 7 7 05 0
גביע המדינה7 6607 003 2 00000
סה"כ 105940810504622599050


קישורים חיצוניים


גלריה


וידאו

תוכנית ספורט שהוקדשה רובה ככולה לניקולי קודריצקי: The media player is loading...

כתבה אחרי מותו: The media player is loading...

קטעי עיתונות

היכל התהילה

שחקן זה הינו חלק מהיכל התהילה של בני יהודה

היכל התהילה
שוער יעקב אסייגוינסנט אניימהמרקו עבודדלה איינוגבהשמואל מליקה
הגנה אלי שאשוגיא שרעבידני לוייוסף מליחייורם אורנשטייןמשה עלו נתן שרעבירואי חדדשאול כהןשלום אזולאי
קישור בועז סולמידוד סלמןחיים רביבויוסף מהלליעקב גרונדמןיעקב שרעבימשה סינימשה עוזריפדרו גלבאןרמי לוימטה בטורינה
התקפה אברהם אלמוגאהוד בן טוביםאלון מזרחידוד גורדנהזכי מזרחיחזי שירזיניקולאי קודריצקיעמנואל טסהציון כולנישלום סינואני
כלים אישיים