דרבי הפרברים

מתוך מוזיאון בני יהודה

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרבי הפרברים היה כינוי הניתן למשחקי הליגה בין שתי קבוצות פרברי העיר תל-אביב - בני יהודה משכונת-התקווה ושמשון ת"א מכרם התימנים.

החל מעלייתה של שמשון ת"א לליגה הראשונה בשנות ה-60 ועד לירידתה בתחילת שנות ה-90, הדרבי בין בני-יהודה לשמשון, שכונה "דרבי הפרברים" - משך תשומת לב רבה. המשחקים בשנות ה-50 התקיימו בליגות הנמוכות, ובתחילת שנות ה-60 מצאו עצמן שתי הקבוצות בליגה הלאומית.

היריבות בדרבי החלה עוד בעונתה האחרונה של בני יהודה בליגה א' בעונת 1958-1959: בני יהודה כבר הבטיחה את עלייה לליגה הלאומית ובמחזור האחרון הייתה אמורה לארח את שמשון ת"א ולקיים את חגיגות העליה, אולם, קבוצת שמשון ת"א בחרה לא להופיע ובני השכונה ראו זאת כנסיון לקלקל להם את חגיגות העליה (בני יהודה זכתה בנצחון טכני 0:3).

גרונדמן מול שחקני שמשון במהלך דרבי הפרברים

בני-יהודה רשמה עונת בכורה בליגה הלאומית (הראשונה) בעונת 1959-1960 וסיימה במקום השביעי. באותה עונה שיחקה שמשון ת"א בליגה א' (השנייה), סיימה במקום הראשון ועלתה לליגה הלאומית, לראשונה בתולדותיה.

שמשון פתחה את עונתה הראשונה בליגה הבכירה בהתלהבות: ניצחון על הפועל חיפה (1:2), ניצחון בקטמון על הפועל ירושלים (0:1) ותיקו (0:0) נגד בית"ר תל אביב והפועל ת"א.

ההתרגשות הייתה בשיאה לקראת "דרבי הפרברים" הראשון בליגה הלאומית שהתקיים במחזור השביעי. המשחק נערך כחלק מהצגה כפולה באצטדיון המכביה (במשחק המוקדם הביסה מכבי ת"א את בית"ר ת"א 0:3). יותר מ-12 אלף צופים הגיעו למשחק שהתקיים בשבת, ה-24 בדצמבר 1960.

כך סוקר המשחק בעיתון 'חדשות הספורט':

Icon quote right.png כאשר הגעתי לפני צהרי היום למכביה, נדהמתי מזרימת הקהל העצומה. רבבת צופים כבר היתה לפני השעה 12:00 בפנים. הצפון הזוהר של ת"א הפך לפרבר של כרם התימנים ושכונת התקווה. אלפים צעדו לאורך הרחובות דיזנגוף ובן יהודה, למכביה. הקהל שלא צידד בשמשון או בבני-יהודה חש מיסכן, כי האווירה היתה ציבעונית ומלהיבה Icon quote left.png

הרכב שמשון ת"א: רמי לוף, מנחם מישאל, יעקב מלכה, אברהם מזרחי, אלי כהן, יאיר מדר, אריה קינדל, מרדכי צדוק, אמנון יפת, יוסף מדינה, רפי מלחי. הרכב בני יהודה: בן ציון באיער, משה כהן, שלום אזולאי,רפי אלוני, דני לוי, זבולון אלדורף, עמנואל טסה, יוסף מהלל, זכי מזרחי, יעקב גרונדמן, אברהם אלמוג.

ב-15 הדקות הראשונות של המשחק היתה שמשון טובה יותר, ובדקה ה-12 הבקיעה את שער הניצחון, מרגלי אמנון יפת.

אוטובוסים מיוחדים המתינו לקהל, בהסעה מיוחדת לתחנה המרכזית. המסעדות בכרם היו מפוצצות. ברחוב האצ"ל בשכונה היה שקט.

דרבי הגומלין נערך במחזור ה-17, באצטדיון המכתש. 6,000 צופים ראו את שמשון מנצחת פעם נוספת. השער היחיד לשמשון הובקע בדקה ה-21, על ידי אברהם מזרחי. בסיום העונה - שמשון שמינית, בני יהודה במקום ה-11.

בשכונת התקווה המתינו לעונה הבאה בסבלנות. ב-9 בדצמבר 1961 אירחה בני-יהודה בשכונה את שמשון ת"א לעיני 8,000 צופים. הכוכב הגדול של בני-יהודה היה יעקב גרונדמן ז"ל ולצידו בלט גם יוסף מהלל שכונה "הארי בלאפונטה" בשל הדמיון המופלא לזמר האמריקאי. בהרכב שיחקו גם שני האחים עבוד: השוער מרקו עבוד והקיצוני הימני אברהם אלמוג שכונה "ברה" והיה אחד השחקנים המהירים בארץ. "ברה" נרכש לתקופה של ארבעה חודשים על ידי גאלטסראי הטורקית (כן, לפני חיים רביבו), אבל חזר לשכונה בשל געגועים ובהמשך עיברת את שם משפחתו לאלמוג.

את המשחק ניהל השופט אברהם בן-רובי. הרכב בני יהודה: מרקו עבוד, עזרא תם, שלום אזולאי,יעקב גרונדמן, דני לוי,רפי אלוני, אברהם אלמוג, עמנואל טסה, זכי מזרחי, יוסף מהלל, שמעון כהן. הרכב שמשון ת"א: אבשלום שמחי, יעקב מלכה, מנחם מישאל, אברהם מזרחי, אלי כהן, יאיר מדר, אמנון יפת, מרדכי צדוק, בצלאל, מ. יפת, שמעון כהן.

עיתוני הספורט לאחר הניצחון על שטרום גראץ

בני-יהודה היתה טובה בהרבה וניצחה 0:2. בחדשות הספורט תיארו את השערים:

Icon quote right.png מישאל איבד כדור לעבוד, שנאבק עמו בצד ימין. הקיצוני הרים כדור מצוין בקשת לאחור, ליוסף מהלל, שבבעיטה נפלאה מהאוויר, ממרחק 24 מטר, השכין את הכדור ברשת העליונה, 0:1 בדקה ה-18. בדקה ה-34 זכי מזרחי פרץ מול מישאל ומסר קצר לגרונדמן, שתוך כדי ריצה בעט פנימה, 0:2".

הפעם חגיגה בשכונת התקווה, עצב בכרם התימנים. יותר מאלף אוהדי בני-יהודה עשו בתום ההצגה השנייה בבתי הקולנוע את דרכם לבית הדפוס של העיתון 'חדשות הספורט' (עיתון הספורט היחידי אז בארץ). בחצות נרכשו מאות הגליונות הראשונים, שנכנסו בגאווה לכיס האחורי של המכנסיים. הכותרת נשארה מגולגלת כלפי חוץ: "ניצחון ראשון לבני-יהודה בלאומית על שמשון ת"א

Icon quote left.png

דרבי הפרברים האחרון נערך בעונת 1989-1990, בה זכתה בני-יהודה באליפות המדינה, ושמשון ת"א ירדה לליגה הארצית, מאז לא הצליחה לחזור לליגה הראשונה.

בעונת 1962-1963 נערך משחק ראווה בין "נבחרת הפרברים", שהורכבה משחקני בני-יהודה ושמשון תל-אביב, לבין קבוצת הכדורגל האוסטרית גראץ. בסיום 90 הדקות, ניצחה נבחרת הפרברים 1:2, וכותרות העיתונים הכריזו על ניצחון האסכולה של השכונה והכרם על האסכולה הוינאית.


תוכן עניינים

איך איך ניצחו השמשונים

מנחם תלמי "מעריב" 25.12.1960

איפה הייתם בשבת בצהריים? הא? נחרתם במיטה אחרי הצ'ולנט והקישקה? ישבתם על המרפסת והתחממתם בשמש כמו חתולים עצלים? באמת, אתם בני אדם, אתם? למה לא הייתם באיצטדיון של ת"א? למה לא באתם לראות את הקרב בין השמשונים של הכרם לבין בני יהודה של שכונת התקוה? זה יחס זה? ואחר כך עוד תגידו שמשעמם בארץ, שלנוער אין מוראל.

אתם בטח חושבים למשחק מוקדם כזה לא בא קהל, מלבד החברים מהשכונה והכרם, או כאלה שלא אוהבים לישון בשבת בצהריים. גם כן אינטלגנטים! אתם חושבים למשל, שפשנל הגדול לא אוהב לישון בשבת בצהריים? ובכל זאת הוא שם את עצמו על המזבח ובא לאיצטדיון-ביד אחת הביא את אורי לוי הקרח וביד השניה את אורי זוהר. ושאול ביבר הביא את חיים חפר. ומושקה הביא את דני זיידל. ויואל זילברג הבמאי הביא אותנו. הא! הנה הכרטיס. שלוש לירות עשרים וחמישה, שער 4, השורה האחרונה לפני הסוף.

כל הכבוד לכרטיס הזה! אתה רואה מהמקום ההוא את כל הדרך לאיצטדיון, איזה עם גדול ויקר נוהר לכאן. ומשני צדי זרם האדם ניצב משמר כבוד של דוכני צלייה- פלאפל, סטייקים, קבאב, שישליק, תפוחי-אדמה. ומיצים קרים מכל צבע ועשן הפחמים-כמו שריפה בריאה בוולובלסקי. פה ושם מסתובבות ניידות במצב הכן ומכונית אחת להובלת אסירים מנמנמת בפינה, מחכה לקליאנטים.

האיצטדיון הזה הוא לא הפקר, יש סדר, יש חוק. נניח שאתה מתחמם, נעמד על הפסל וצורח: "להרוג את השופט!" ואחרי זה פורץ אל הגדר של המגרש, תופש בקבוקים ריקים ומתחיל להשליך אותם, לטובת-נניח-בני יהודה, אז החברה שלטובת השמשונים תופשים אותך מלקחיים בצוואר, מפליקים כמה יבשות על החצוצרה שלך, נותנים אותך בהלוואה לשוטר של האזור. השוטר של האזור תופש אותך בחגורה מאחור וסוחב אותך לדלת. מוסר אותך לשוטר שמאחורי הדלת. זה שמאחורי הדלת זורק אותך לניידת והניידת נוסעת ברברס ושופכת אותך לתוך מכונית האסירים, יותר רחוק מזה כבר לא יכולים לראות מהמקום שחנו וחוץ מזה השופט כבר מצפצף והמשחק נמשך, אין זמן לחזיונות צדדיים.

השמשונים הם נשמת הכרם וגאוותו. אומרים לנו כי נשיא קבוצתם הוא מר עמי גורביץ' איש התנ"ך. עובדה היא שהוא יושב ביציע ההמרכזי. הכרם שלח לכאן ייצוג ענקי, כמה אלפי חברה עם גרונות חריפים, עם מרץ של סחוק וחילבה.

בני יהודה הביאו את החברה מהתקוה ויש להם שפע רעשנים וחצוצרה אחת צעירה ואמיצה.

שתי הקבוצות משחקות משחק נקי, מנומס, מי שחיכה לאלימות על המגרש, נחל מפלה גדולה באמת, כל הכבוד לכרם ולהתקוה.

רק החברה ביציעים ובמקומות העמידה מתחממים וצורחים, הנה אחד שואג נגד השמשונים, במטרה להוריד להם את המוראל: "זה משחק אסטרונומי, זה! אתם כוכבים דועכים".

ואחר נגד בני יהודה: "אלה שחקנים, אלה? רצים כמו פרוטוזות!"

בני יהודה לוחצים חזק, הרעשנים והחצוצרה קורעים את השחקים הכחולים של שמי הבצורת, ברה של בני יהודה דוהר לעבר השער כמו פגז, אבל, ברגע האחרון מאבד את הכדור. צופה ביציע: "מה זה ,ברה? מה אתה מתכופף? כאן זה לא טורקיה!" עכשיו מתקיפים השמשונים ומי הולך בראש? כמובן, פצ'ה...פצ'ה זה מאחים פצ'ה, שיש להם רסטורן מפורסם בכרם. אחרי כל משחק מקבלים שם השמשונים ארוחת מלכים, חינם אין כסף. צופה ביציע: "יאללה, פצ'ה! אתה החיים שלי, פצ'ה! אתה האוויר שלי! קדימה! שים להם אחד שישליק בשער!"

לפעמים נחלש קצת הקצב, יורד המתח, ואז יקום אחד הצופים ויביע מורת רוח בקריאה זו, למשל: "זה כדורגל, זה? משחקים לי כמו בתקופה שצ'רצ'יל היה לנס קורפורל!"

או קריאה אחרת: "מה איתך, ברה? משחק היום כמו אחד מהעליה של הרצפלד?".

או קריאה אחרת: "למה הוא לא רץ הממזר הזה? בחיי, זה לא רגליים אצלו, זה בוסים!"

לפעמים יש טענות גם כלפי השופט, לא לגבי טיב שיפוטו, אלא לגבי קצב פעולתו. ואז יסביר לך אחד הצופים: "השופט הזה עובד היום על הדלקה מאוחרת".

אחרי משברי המתח באות תמיד האופנסיבות הגדולות. אבל לפני שהן באות, מסתובב ביציעים הבולגרי הזקן וצועק בקול נורא ומחריד של פר שחוט: "גר-עי-נים! הלו! גר-עי-נים! חבל מי שלא קונה סחורה בומבה, גר-עי-נים"! רק מתחילה אופנסיבה והוא נמוג. אם יישאר ויסתיר-יקרועוהו לגזרים, יש לו כבר נסיון גדול.

פצ'ה הולך קדימה, נותנים לו סולו, עושה קונצרט קטן, מעביר הלאה, צופה ביציע: "ראיתם רגליים? אם היו לי רגליים כאלה הייתי פותר את בעיית ההסתננות".

הכדור ברגליו של שחקן אחר, מערים על יריביו ומתקדם, הקהל מתמוגג, צופה ביציע: "בראבו עליו, בן אדם זהב, היה חברי לכלא 4, שמונה חדשים".

איך…איך…נפלו גיבורים ובאחד אפס לטובת השמשונים אנחנו מסיימים את המשחק, המשך יבוא בערב, ברסטורן של האחים פצ'ה בכרם התימנים, איך…איך יישפך שם העראק, איך יריח שם השישליק!...


דרבי הפרברים הראשון עונת 1960/61 (תאור האווירה בעיתון "מעריב" 25.12.1960)

מאז המשחק הבינלאומי נגד יוגוסלביה בשנת 1949 לא ידע אצטדיון המכביה בצפון העיר תכונה כה רבה כמו אתמול, לרגל מפגש ה"הפרברים" בין שמשון לבני יהודה שנסתיים בנצחון השמשונים 0:1.

רק מי שחזה בקהל של שתי הקבוצות יכול היה לעמוד על אחד מסודות הכח הגדולים שלהן: קהל חם, המשקיע את מלוא להט לבו בעידוד "כוכביו". המשחק נקבע בשעה לא נוחה: 12:30 בצהריים, אך מי שסבור שדבר זה היה בו כדי להרתיע את אלפי הנאמנים, טעה. החל מ-10 בבוקר החלה נהירת "בני הפרברים" למגרש ובשעה 12:50 כבר היה האיצטדיון גדוש עד אפס מקום. היו שם זקנים וטף ונשים עטופות במטפחות ראש. המונים משולהבים, נדחקים, מפלסים לעצמם דרך בין סדרנים ושוטרים חסרי אונים. מי נסוגל למנוע מהם את החוויה לחזות בשחקנים "שלהם".

ההצטופפות הזו פגעה אמנם בסדר הטוב והשאירו לא מעט רוכשי כרטיסים מחוץ למגרש בעוד שבמגרש עצמו שררה אווירה בעלת מתח גבוה...

בניגוד לחששות לא השפיעו שאגות הקהל והרעש הרב של חצוצרות, תופים ופחים על 22 השחקנים. היה בכך כדי להאיץ ולדרבן את השחקנים, אך הם היו הוגנים ובעטו בכדור ולא ברגלי היריב.

שתי הקבוצות צעדו יחדיו כברת דרך ארוכה, מאז עלו מליגב ב' לליגה א'. בני יהודה הקדימו אמנם את השמשונים בעלייתם לליגה הלאומית, אך לעומת זאת הפכו השמשונים לשם דבר כבר בעונה האחרונה: הם מובילים במקום השני, כשנקודה בודדת מפרידה בינם לבין האלוף, הפועל פ"ת.

מיפגשן הראשון של שתי הקבוצות במסגרת הליגה הלאומית הבליט יפה את ההבדלים בין שיטות המשחק שלהם: בני יהודה הציגו משחק טכני שובה עין, המבוסס על דיוק במסירות, הבנה מלאה בין האגפים ו"פסים" קצרים. זהו משחק מגובש ונאה, שכדי לעמוד בו חייבים השחקנים לשלוט יפה בכדור.

לעומת זאת לוקה הקבוצה בסיום התקופותיה, אינה מנצלת את הקיצוניים ושחקניה נראים חסרי אונים במצבים הנוחים ביותר ברחבת ה-16 של היריב.

ההיפך יש לומר לגבי שמשון. לא ראינו בקבוצה זו כושר טכני ומשחק מבריק. משחקה מבוסס על העברה מהירה של הכדור לעומק הגנת היריב תוך נסיונות רצופים לחשוץ את נקודות התורפה ולהפגיז את השער מכל מצב אפשרי. שחקני העורף ןהמקשרים מיטיבים לנצל את שני הקיצונים וכל התקפה שלהם טומנת בחובה סכנה רבה.

הבדל זה בין שתי הקבוצות העניק אמנם לבני יהודה את השליטה במגרש ברוב שלבי המשחק וזיכה אותם בהאהדת הקהל הנייטרלי, אך מנע מהם לפחות תיקו, שלו היו ראויים לכל הדעות.

המשחק נפתח בגישושים הדדיים והעצבנות ניכרה יפה בשחקני שתי הקבוצות, לאט לאט מסתמן היתרון של בני יהודה לעומת התכליתיות של השמשונים.

שער הנצחון נפל כבר בדקה ה-14 של המשחק: החלוץ המרכזי של שמשון פצ'ה מוסר בדייקנות למקשר הימני גינדל, זה ממשיך במהירות לקיצוני הימני יפת, המנצל שגיאה גסה של המגן הימני משה כהן ובועט שטוח לפינה, שוער בני יהודה בן ציון באיער היה חסר אונים מלהציל את שערו, 0:1 לשמשון.

לקראת סיום המחצית הראשונה בולט יתרון בני יהודה, ולאחר ההפסקה מרחף השוויון בחלל. בדקה ה-59 זועקים אוהדי בני יהודה "שערררר", בני יהודה פיתחו התקפה נהדרת, הכדור עבר מרגל לרגל בדייקנות של סרגל עד שהוא הגיע ל"ברה", שעמד חופשי מול השער, במרחק מטרים ספורים ממנו. הוא עצר את הכדור, כיוון ו…בעט לחוץ.

שתי בעיטות פגז מצויינות של גרונדמן, ממרחק של כ-20 מ', בדקות ה-66 וה-67 נקלטות בצורה נהדרת ע"י השוער השמשוני לוף שהיה מצויין.

לחץ בני יהודה נמשך עד לשריקת הסיום, אך ללא תוצאות. לוף, שוער שמשון, וגרונדמן המקשר השמאלי של בני יהודה היו השחקנים המצטיינים במגרש.

נצחון אין-אך יין יש

ב-24.12.1960 נערך דרבי ה"פרברים" הראשון בין בני יהודה ת"א לשמשון ת"א.

עם פתיחת המשחק, נכנס ליציע המרכזי אחד מאוהדי בני יהודה כשבידו קנקן ענק מלא יין קר. מיד נקבצו סביבו אוהדים נוספים של הקבוצה והוא "בישר" להם: "היום מנצחים-היום שותים".

קשה לתאר את מראה פניו של אותו אוהד עם שריקת הסיום, כאשר התוצאה הורתה 0:1 לטובת שמשון ת"א.

כעבור דקות אחדות מצא האוהד המאוכזב נוסחה כיצד להציל את היין הטעים שבקנקן: הוא ריכז סביבו את אוהדי הקבוצה ואמר להם: "שותים עכשיו לכבוד הנצחון בשבת הבאה נגד הפועל חיפה ומזג בכוסיות את ה"אדום-אדום".

הדינמיות שפרצה מן "הפרברים" הכריעה את גראץ-1:2

"מה שלא עשתה האריסטוקרטיה יעשו הפרברים"-זעקו חובבי הכדורגל ביציעי אצטדיון המכביה המדוללים בת"א, מרביתם נציגי שכונות כרם התימנים (שמשון) והתקוה (בני יהודה).

כעבור 90 דקות הוכיחה נבחרת מעורבת של שתי הקבוצות אלה, כי אכן יש משהו שלא היה לקודמותיה, מכבי ת"א, הכח ת"א ומכבי חיפה: נבחרת שמשון/בני יהודה הנחילה הפסד ראשון לגראץ האוסטרית 1:2.

90 דקות של מאבק רצוף ומהירות ,אלה היקנו יתרון בשדה לשחקני "הפרברים" במחצית הראשונה, אבל "נשק" זה הופגן קודם לכן ע"י קבוצות מכבי ת"א, הכח ומכבי חיפה שלא הצליחו.

במה, איפוא, התעלו נציגי "הפרברים"? ב"נשק הסודי" שלהם, שהפתיע את האורחים. אותו "נשק" שהכניע בשבת את מכבי ת"א-רוח קרב ללא לאות ואמביציה חסרות פשרות.

"אילו יכולתי לקחת עמי לאוסטריה מעט מן האמביציה ורוח הקרב שהפגין היום היריב, כי אז הייתי מחולל סנסציה בליגה האוסטרית", אמר בתום המשחק מאמנה של גראץ, מר פריץ'…

הפתעה נעימה גרמה אתמול נבחרת "הפרברים" ,במשך כל 90 הדקות לא הורגש שמשחקים כאן נציגי שתי יריבות "מושבעות". הקשר בין חלקי הקבוצה וההבנה בין שתי "שפות" שונות, ראויים למחמאה.

שלושת המגינים שיחקו "ללא חכמות" והרחיקו במהירות כל כדור שהגיע לאזור הסכנה. בלט ביניהם משכמו ומלעלה, הבלם דני לוי.

שני הרצים, אברהם מזרחי ומדר, שנסתייעו ע"י המקשר השמאלי יעקב גרונדמן, עצרו רבות מההתקפות היריב עוד במרכז המגרש והיוו חוליה חשובה בהישג הקבוצה כולה.

המערך הקדמי היה מהיר ותקיף עד…לתחום 16 המטרים, שלפני שער גראץ. אמנון יפת וזכי מזרחי יצרו לחבריהם "ברה" מימין ואריה קינדיל משמאל, מספר הזדמנויות הבקעה שלא נוצלו.

התלהבות הקבוצה המקומית מצאה אותה יוזמת את ההתקפות הראשונות במשחק. כבר בדקה ה-2 נמצא אריה קינדל מול שער גראץ, אך בהתרגשותו בעט את הכדור לחוץ.

בדקה ה-6, גרונדמן, יפת וזכי מזרחי, קומבינציה מתואמת להפליא והאחרון מבקיע שער ממצב נהדל והשופט אשכנזי פוסל את השער.

בדקה ה-8, חלוץ גראץ סקרם יצר לעצמו מצב בעיטה נח וממרחק של 16 מ' שלח את הכדור בבעיטה חדה ומהירה, לרשת, 0:1 לגראץ.

שער היתרון לאוסטרים עורר את בני "הפרברים", ברה הבועט קרן מימים, מזרחי נוגח, גרומדמן ממשיך וקינדיל מסיים מקרוב פנימה, 1:1.

בדקה ה-58 נפלה ההכרעה: השמשוני מלחי מביט את הכדור למרכז, מגן גראץ נוגע בכדור בידו בתוך רחבת ה-16- דני לוי מבצע את בעיטת ה-11 ללא דופי ו"הפרברים" מנצחים 1:2.

כלים אישיים