בני יהודה תל אביב

מתוך מוזיאון בני יהודה

(הופנה מהדף בני יהודה ת"א)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני יהודה ת"א
By logo.png
מידע כללי
תאריך ייסוד1936
בעליםברק אברמוב
יו"ריוסי כהן
מנכ"לכפיר אדרי
מאמןניסן יחזקאל
ליגהליגת העל
איצטדיון ביתיהמושבה
אתרי אינטרנט
האתר הרשמי
ארגוני אוהדים
אריות יהודה
תארים*
אליפות1
גביע המדינה2
גביע הטוטו**2
הישגים נוספים

*מקום המדינה
**רק זכיות במפעל במסגרת הליגה הראשונה

בני-יהודה תל-אביב הוא מועדון כדורגל ישראלי, בעל היסטוריה עשירה, שנוסד בינואר 1936 בדרום תל-אביב. המועדון ממוקם בשכונת-התקווה בת"א והינו הגדול ביותר בישראל המייצג שכונה בלבד. המועדון מזוהה עם הצבעים כתום-שחור וסמלו אריה. קמע הקבוצה הינו התרנגול.

קבוצת הכדורגל הבוגרת היא "ספינת הדגל" של המועדון. בארון התארים של הקבוצה זכייה אחת באליפות המדינה, שתי זכיות בגביע המדינה ושתי זכיות בגביע הטוטו.

מעבר לקבוצת הבוגרים, המועדון מפעיל מחלקת נוער גדולה המרכזת שחקני-נוער רבים מתל-אביב וסביבתה.

הבעלים הנוכחי של המועדון הוא איש העסקים ברק אברמוב שרכש במהלך השנה האחרונה את זכויות הניהול ממשה דמאיו. קודם לכן, ובעצם מאז הקמתה, היתה השליטה במועדון נחלתם הבלעדית של משפחת סולמי לדורותיה.

משרדי המועדון ממוקמים באצטדיון שכונת התקווה אשר היה מגרשה הביתי של הקבוצה ואחד מסממנייה המובהקים זה שנים רבות. בשנת 2004 עברה קבוצת הבוגרים לקיים את משחקיה הביתיים באצטדיון בלומפילד ביפו והחל מעונת 2016-2017 תשחק הקבוצה באופן זמני באצטדיון המושבה עד אשר יסתיימו שיפוציו של אצטדיון בלומפילד.

תוכן עניינים

היסטוריה

הקמה (1935-1936)

בשלהי שנת 1935 התארגנו נערי שכונות צ'לנוב שיבת ציון וגבעת נוה שאנן ("הגבעה") שבדרום תל-אביב והקימו קבוצת כדורגל, תחת השם "תל-חי". אותם נערים היו נתן סולמי ז"ל, יהודה יעקובי, יצחק חמו, נתן משה שרעבי, יעקב דוידי, רצון פנחס ברדה, שמעון בן-אברהם שרעבי ושמעון יעקובי.

באותם הימים בני השכונות היו חברי תנועות נוער שונות: הנוער העובד, מכבי הצעיר ובית"ר.

בתחילת דרכה שיחקה הקבוצה כדורגל ברחובותיה הלא-סלולים של השכונה. אל הארגון הצטרפו בני נוער אשר לא יכלו להתאקלם בתנועות הנוער השונות. השחקנים חסכו כסף, קנו חולצות (על נעליים עוד לא העזו לחלום) והתחרו עם קבוצות משכונות אחרות.

לימים, מתוך שאיפה לרמת כדורגל גבוהה יותר ולקיום אימונים סדירים, בהדרכת מאמן מקצועי - הצטרפה הקבוצה לבית"ר. פעילותם העיקרית של נערי הקבוצה הצטמצמה למגרש הכדורגל, אך שאיפותיהם הרקיעו לגבהים רמים הרבה יותר. הם ביקשו להפוך את קבוצתם לגרעין שסביבו תתרקם כל הפעילות החברתית והתרבותית בשכונה.

סגל בני-יהודה ב-1936

יעקב מנשה, מבין אותם כדורגלנים צעירים, היה אף שחקן-במה חובב. מנשה הקים מעין חוג אמנותי בשכונה, נתן סולמי סיפר ("מעריב" 30.12.1965): "כדי לממן את נסיעות הקבוצה, את התלבושת ואת הנעליים-צריך כסף, עושים הצגה, גובים דמי כניסה בסכום של 10 מיל א"י וכך יש כסף".

לקראת חנוכה הכין החוג נשף, עסקני הקבוצה פנו לנציבות בית"ר וביקשו רשות לקיים את הנשף במועדון. הבקשה נחדתה, בתואנה שהמועדון היה תפוס ע"י הנשפים של המועדון בית"ר עצמו. היחסים הורעו ע"י סירוב זה. היו חילופי מילים קשות, וכאשר - ימים מספר לאחר מכן - באו נערי צ'לנוב לקיים את אימונם השבועי בחצר מועדון בית"ר, הם נתקבלו בפנים זעומות.

"הבינונו את הרמז", סיפר נתן סולמי, "והסתלקנו". מיד לאחר-מכן, "תל-חי" שינתה את שמה ל"בני-ציון" והחלה מחפשת אפוטרופוס חדש. באותם הימים הושלם בנייתו של איצטדיון המכביה, ומכבי ת"א עזבה את אצטדיונה הישן, ליד פסי הרכבת ובשכונת מכבי. מגרש זה הועמד לרשות "בני-ציון".

אך שוב צצו בעיות, ושוב על רקע תיאטרלי. החוג הדרמטי הכין הצגה - "שאול ודוד". כשבאו לחלק את התפקידים, התגלע ריב על תפקיד המלך שאול, שפילג את האגודה הקטנה ל"צעירים" ו"קשישים". הצעירים, ובראשם נתן סולמי (שלא נענו לדרישתם לתת את התפקיד ליעקב דוידי), קמו והודיעו על פירוקה של "בני-ציון".

באותו יום שבת נולד "ארגון הנוער התימני בני-יהודה", שלקח את שמו מפרשת השבוע של אותה שבת, פרשת "ויגש", ספר בראשית מד' 18: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה". [1]

הקבוצה החדשה, "ארגון הנוער התימני בני-יהודה", התקשתה להתקיים, עדיין היא היתה ללא מגרש קבוע, ללא אימונים סדירים ואפילו ללא תחרויות - פרט למשחקים דידותיים.

פעילות הקבוצה התרכזה בעיקר בגבול ת"א-לבנדה בשכונות צ'לנוב, נווה שאנן ושיבת ציון (שכונת התקוה עדיין לא הוקמה), פעילות ארגון בני יהודה כללה גם פעילות תרבות והארגון היה לארגון נוער ונערות, הפעילות התרבותית כללה חוגי דרמה, זמרה, מחול, כתיבה בעיתון,שיעורי עזר, טיולים, שעורי תורה ועוד.

הפעילות התרבותית התרכזה ב"גבעה", עיקר הפעילות התרכזה באורוות סוסים ,הנערים הוציאו את הסוסים מהאורווה, שיפצו אותה, סללו אספלט והניחו במה וכך הוקם מועדון דל וצנוע.

נתן סולמי סיפר ("מעריב" 30.12.1965) על מקורות המימון החדשים: "בכל יום שישי, לפני כניסת השבת, עברנו בין מתפללי תבתי הכנסת ואספנו תרומות לחולים ולנזקקים. אילו ידעו אז שהכספים נועדו לכדורגל ועוד כדי לשחק בשבת...

נערי ארגון "בני יהודה" היו מחוסרי עבודה, הם נאלצו לעבוד בעבודות מזדמנות כמו קטיף, שליחויות וסבלות, אחרי הצהריים היו נפגשים למשחקי ידידות עם נערי השכונות הסמוכות, קבוצת "הגבעונים" ייצגה את שכונת מכבי, נצחון במשחק היה מזכה את הקבוצה המנצחת בבקבוק בירה או בקבוק טמפו.

המשחק הראשון של הקבוצה החדשה נערך נגד קבוצת הנוער של מכבי ת"א (2:1), למשחק זה הופיע כל שחקן בתלבושת ובנעליים שרכש מכספו הפרטי.

המשחק נערך באחת משתי השבתות האחרונות של דצמבר 1935 במגרש הישן של מכבי ת"א ליד שכונת התקוה.

המגרש ניטש עקב המצב הבטחוני של מאורעות 1936-1939, המצב הבטחוני לא מנע מאנשי בני יהודה מלערוך את משחקיהם על מגרש זה והיה להם כמתנה אלוהית, היציעים פורקו ע"י בעלי המקום, אך נשארו השערים.

אפריל 1936, פורץ ה"מרד הערבי הגדול" (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט), הערבים היפנו את זעמם נגד היישוב העברי וממשלת המנדט, ב-19 באפריל 1936 נרצחו 9 יהודים ביפו ובשכונות היהודיות הסמוכות ,חברי ארגון "בני יהודה" נאלצו להצטרף לכוחות שהגנו על השכונות היהודיות וזאת על חשבון הכדורגל. רק לאחר סיום המאורעות ב-1939 קבוצת "בני יהודה" שבה לפעילות הספורטיבית והתרבותית.

במגרש מכבי הישן בני יהודה שיחקה כשנה עד שנגנבו שני השערים, אנשי הקבוצה אספו כסף וקנו שני שערים חדשים, כדי להערים על הגנבים בנו את השערים בצורה כזו שהם ניתנו להקמה לפני המשחק ולפרק אותם לאחר המשחק.

חברי הקבוצה שילמו מס חבר בסך 20 פרוטה לחודש (ב-1955 כבר שילמו 500 פרוטה).

השנים הראשונות (1936-1945)

כשנתיים קיימה "בני-יהודה" קיום-ללא-קיום, ללא מגרש קבוע, ללא אימונים סדירים ואפילו ללא תחרויות - פרט למשחקים ידידותיים - כי התגלו עיכובים ברישום הקבוצה בהתאחדות לכדורגל. מסתבר, שהעסקנים לא ששו לקראת קבוצה חדשה זו, שתוך פרק זמן קצר הצטרפה - ופרשה - משתי אגודות-ספורט.

רק בשנת 1940, ביוזמתו של בן-ציון פט ז"ל, עתונאי ספורט ואחד מראשי מכבי, נתקבלה "בני-יהודה" להתאחדות. בליגה ב', שעה שעלתה למשחקה הראשון (נגד קבוצה צבאית בריטית), הרכב הקבוצה היה (חולצות לבנות כחולות) :

שוער - משה עדיני. מגינים - רצון פנחס ברדה, משה שרעבי. רצים - נתן סולמי, יעקב מנשה, נתן שמואל. חלוצים - דוד סולמי, רצון מנשה, יהודה יעקובי,דוד מעודד, חיים חמו.

אם גם רמת הכדורגל של הקבוצה לא היתה גבוהה, היו שחקניה חדורי שאיפה לנצחון, שאיפה מופרזת, שהביאה לכך שכאשר הקבוצה האנגלית הוליכה ביתרון ניכר, פתחו שחקני "בני-יהודה" בתיגרה בה נפצעו כמה שחקנים אנגלים.

נתן סולמי מספר: "ברחנו לפרדסים הסמוכים כדי להימלט מנחת זרועם של החיילים הצופים שפרצו למגרש, מלאי רוגז..."

מגרש האגודה שכן ברחוב לבנדה 25, פינת לבינסקי, וכשהחלה פעילות המתחרת שימשה מסגרת האגודה מקום שדרכו גויסו מאות רבות של בחורים ובחורות לשרות המתחרת - להגנה, לאצ"ל וללח"י.

ב-1940 בגלל סכסוך בין הפועל למכבי הוקמו ליגות נפרדות, בני יהודה שובצה לליגה של מכבי-בית"ר יחד עם הקבוצות הללו: מכבי גדרה, בית"ר רחובות, מכבי אש רחובות, בית"ר ראשל"צ, מכבי עתיד ת"א.

עם התרחבותה של שכונת-התקווה, השכונה הסמוכה שנוסדה ב-1936, העבירה הקבוצה את פעילותה הספורטיבית לשכונה זו, התקינה לעצמה מגרש בקצה השכונה ורכשה את עיקר קהל אוהדיה מקרב תושבי שכונת התקווה.

בזמנים אלו פעילותה הספורטיבית של "בני-יהודה" התבססה לא רק על הכדורגל, אלא גם על סוגי ספורט שונים, כגון טניס שולחן, איגרוף, היאבקות, אתלטיקה קלה ועוד. היו אף נסיונות להקים סניפים מחוץ לתל-אביב, אבל היו גם ימי שפל ואזלת-יד, עד כדי כך שבקושי אפשר היה לגייס שחקני כדורגל לקבוצה.

בשנים 1939-1940 רבים מהבחורים התגייסו לצבא הבריטי ואחדים אף נהרגו או נפלו בשבי הנאצים. (יפת בן טובים, יעקב שרעבי (איש המשק בשנות ה50), משה מזני, סעדיה עניה), דוד סולמי התגייס לשורות חיל הים הבריטי ואף השתתף בלחימה באלכסנדריה.

קהל אוהדי "בני-יהודה" היה בתחילה כולו מיוצאי תימן. במשך הזמן התרחב קהל האוהדים והקיף את כל תושבי המקום ללא כל הבדל עדתי, וגם בשורות השחקנים עצמם נמצאו תמיד בני עדות אחרות יוצאי אירופה ועדות המזרח. דבר זה גרם לכך ש"בני-יהודה" בטלו את השם "ארגון הנוער התימני" וקבעו בצורה סופית את השם "אגודת בני-יהודה".

בשנתיים הראשונות כקבוצה המשחקת בליגה פעילה, "בני יהודה" גילתה רמת משחק ירודה, רבים משחקניה היו מגויסים לצבא הבריטי, ב-1942 התאחדה "בני יהודה" עם קבוצת פרבר אחרת, "התקווה" ורמתה עלתה במקצת, אך עדיין הזדנבה בקצה הטבלה, כי שחקניה הפרועים וחסרי המשמעת נהגו "לפוצץ" משחקים כשמאזן השערים נטה נגדם, "לא אהבנו להפסיד", הודה נתן סולמי בגילוי-לב, כמעט בכל משחק היו פורצות קטטות, בדר"כ היו פותחות בקטטה נערות הכדורגלנים ולאחר מכן התפתחה תיגרה כללית.

ב-5.1.1942 בני יהודה מקיימת את משחקה הראשון בגביע המדינה מול מכבי ראשון לציון ובו נוצחה בתוצאה 1:4 את שער הכבוד בני יהודה כובשת בפנדל (זהות הכובש לא ידועה).

לשיא ההתפרעויות, וגם לנקודת המפנה, הגיעה הקבוצה במשחק נגד קבוצת קואופרטיב "המעביר" (ששיחקה אז בליגה בליגה הרגילה, בהעדר ליגה מקצועית) ואשר התקיים במגרש הישן של "הפועל". במרכז וולובלסקי, על גבול יפו, פרצה קטטה המונית והמשטרה אסרה את כל שחקני הקבוצה. הם הועמדו לדין ונידונו למאסר, חלקם לחודש וחלקם לחודשיים.

בבית המעצר האסירים פיתחו קשרים עם השוטרים הבריטיים, השוטרים איפשרו לאסירים לצאת בבוקר לעבודתם, בצהריים להתאמן ובערב הוחזרו בבית המעצר, הם גם לא הקפידו מי נכנס העיקר שמספר העצורים התאים לרישום...כך החליפו אנשי בני יהודה את העצירים בתורהות...

"החלטנו שהעסק לא כדאי", סיפר נתן סולמי.

התחדשות (1945-1957)

יעקב גרונדמן ז"ל והחברים מהשכונה לפני שהפכו לשחקני בני-יהודה

בשנת 1944, לאחר שדוד סולמי חזר מהשירות בצי הבריטי הוא נרתם לעזרת אחיו נתן ויחד איחו את השברים, דוד סולמי הפך למאמן, שחקנים רבים הוחלפו בצעירים מבני השכונה והמרץ הושקע באימונים סדירים במקום בהתכתשויות, עד מהרה פעילותם נשאה פרי ונראו התוצאות.

אולם, רעה חדשה נשקפה אל הקבוצה מכיוון אחר. יום אחד, ב-1945, מצאו השחקנים את הגישה למגרשם בשכונת-התקווה, עליו שיחקו זה 6 שנים, חסומה. בעל המגרש, קבלן תל-אביבי, החליט להתחיל בבנייה עליו, והקבוצה נותרה ללא מגרש, בני יהודה נאלצה לעבור לצדו השני של נחל מוסררה ולהקים מגרש ליד "מחסני העצים של הרמן". במגרש זה בני יהודה שיחקה עד 1951.

לא הרחק ממגרש זה השתרע שדה נרחב שבעלותו מפוקפקת ושערביי שכונת סלמה נהגו לעתים לזרוע בו תירס, הוחלט "לפלוש" אליו. כל תושבי שכונת-התקוה גוייסו למבצע, מאות מתנדבים, צעירים וזקנים, הופיעו בוקר אחד, מצויידים בגרזנים, אתים ומעדרים ועד הערב נגדעו העצים ושיחי הסברס בשטח, יום טוב שרעבי תרם 2 לירות כדי שטרקטוריסט יחרוש את השטח, בני השכונה עבדו כל הלילה עד הבוקר , המהמורות מולאו, הגבשושיות יושרו, ונוצר לו מגרש כדורגל, זהו מגרשה הביתי של "בני-יהודה" עד היום הזה. בסמוך ("בית דני" כיום) הוקם גם מגרשה של קבוצת הנוער. המגרש היה מאדמת חמרה, ללא דשא, בגלל מי הגשמים ואדי איילון היה מתמלא על גדותיו, בשכונה היו שטפונות והמים היו מציפים את המגרש, כך בחורף השחקנים היו רצים במגרש עם בוץ ובקיץ אדמת החמרה היתה מתבקעת. באחד הימים הסתבר שקבלן הניח ברזלים במגרש, בני השכונה לא ויתרו, הם הגיעו בלילה והשליכו את הברזלים לואדי הסמוך.

לקראת עונת 1946/47 שובצה בני יהודה בליגה השניה -ליגה ב', משחקי הליגה החלו בשבת ה-12.10.1946, הליגה מנתה 14 קבוצות: בני יהודה, מכבי גדרה, מכבי הצפון ת"א ,מכבי ר"ג ,הפועל כפ"ס, הפועל הצפון ת"א, הפועל ירושלים, הפועל רעננה, הפועל גבעתיים, בית"ר פ"ת , בית"ר ר"ג, הכח 09 רמת-גן, בית"ר ירושלים, "דגל ציון" ת"א.

ב-27.4.1946 במסגרת הסיבוב הראשון של גביע המדינה לשנת 1946 בני יהודה פוגשת במפגש כפול את הפועל נתניה, המשחק הראשון שנערך בשכונה הסתיים בתיקו 2:2 ובמשחק השני הפועל נתניה מנצחת 0:3.

ידיעה בעיתונות הארץ ישראלית מ-17.11.1946:

"בשעה שבה היה י.אשרי ממלא תפקידו בהתחרות כדור-רגל בין הפועל וקבוצת "בני יהודה" אתמול, התנפלו עליו ממצדדי "בני יהודה" ופצעוהו בראשו וברגלו, בבית החולים "הדסה" הוגשה לו עזרה ראשונה".

עונת 1947/48 נפתחה בשבת ה-1.11.1947, בני יהודה ת"א שובצה שוב למחוז הדרומי של ליגה ב', אולם, הליגה בסופו של דבר לא הגיעה לסיומה בעקבות מלחמת העצמאות.

בתקופה של המלחמה במנדט הבריטי ,מועדון בני יהודה שימש לגיוס בני נוער למחתרות ורובם התגייסו לאצ"ל וללח"י, הכדורגל היה הסוואה לפעולות המחתרת.

ימים קשים עברו על שכונת התקוה בטרם קמה המדינה, ב-8.12.47 במהלך חג החנוכה הותקפה השכונה ע"י ערביי כפר סלאמה, חסן סלמה אירגן מאות לוחמים מלוד, רמלה ומשכם, הערבים הספיקו להתקדם עד לשכונת בית יעקב הסמוכה. התוקפים הערבים העלו באש 32 צריפים, גרמו שתי אבדות בנפש בקרב התושבים, בשכונת התקוה ובשכונות הסמוכות התחוללה בהלה בעקבותיה באה בריחה המונית לתל-אביב שיצרה בעיית-פליטים בעיר, מאות אנשים הקיפו את תחנת הנוטרים בשכונה ותבעו נשק. למרות התערבות האנגלים לטובת המתפרעים הערבים ,ארגון "ההגנה" הצליח להדוף את ההתקפה הערבית. כעבור זמן-מה ארגנו תושבי שכונות התקווה ועזרא עצומה, מופנית אל מפקדת ארגון האצ"ל בתל-אביב, ובה הזמנה, בקשה "לבוא לעזרתנו לשם הגנת השכונות ומיגור אויבינו שבסביבות שכונותינו".

במלחמת השחרור נהרגו ונפצעו 33 מבני ארגון הנוער התימני בני יהודה.

בתום מלחמת השחרור ,בני יהודה הצטרפה למרכז "הפועל", תוך שמירת עצמאותה של האגודה.

עונת 1949-1950 ארץ ישראל נמצאת במלחמה מול האויב הערבי מסביבה. לאור המצב במדינה הוחלט על שינוי מבנה הליגות בכדורגל, ליגה א' (הליגה הראשונה) תמנה 13 קבוצות ,הליגה השניה תקרא הליגה המיוחדת ותהייה בת 5 מחוזות (צפון,שומרון,שרון,ת"א,ירושלים והדרום) ללא עליות וירידות.

בני יהודה שובצה לליגה השניה, הליגה המיוחדת מחוז ת"א. בסיום העונה בני יהודה זכתה באליפות הליגה המיוחדת מחוז ת"א עם 14 נצחונות מ-16 משחקים, למרות זכייתה באליפות הליגה המיוחדת "בני יהודה" לא עלתה לליגה הראשונה, עונה זו היא העונה המוצלחת ביותר של הקבוצה, עם 87.5 אחוזי הצלחה במשחקי הליגה. בני יהודה הופיעה למשחקים כמעט ללא תנאים, למשחקים באזור ת"א השחקנים היו מגיעים כשהם מדוושים על אופניים, למשחקי החוץ הרחוקים הקבוצה היתה נוסעת במשאית בריטית ישנה. בסיום העונה בוטלה הליגה המיוחדת, ו"בני-יהודה" מצאה עצמה שוב בליגה ב' דרום.

בעונת 1951-1952 לאחר הזכיה באליפות הליגה המיוחדת, בני יהודה חוזרת לליגה השניה, ליגה ב', מחוז דרום, בני יהודה מתגלה כקבוצת אמצע טבלה ללא יומרות עלייה ומסיימת את הליגה ,במקום ה-7. במסגרת גביע המדינה בני יהודה משיגה את הנצחון הראשון בתולדותיה במסגרת זו, במשחק שנערך בירושלים, נגד בית"ר ירושלים ב-8.12.1951 , בני יהודה מנצחת 2:3 משערים של יצחק צברי,ציון כולני ואפרים שמה, בשלב השני בני יהודה מפסידה להפועל רחובות בתוצאה 5:1.

בעונת 1953-1954 בני יהודה ממשיכה לשחק בליגה השניה,ליגה ב',מחוז דרום, למאמן הקבוצה מתמנה דוד סולמי, אחיו הצעיר של יו"ר הקבוצה, נתן סולמי. בני יהודה מסיימת בתחתית הטבלה ,במקום ה-12. השחקנים התאמנו כמעט ללא תנאים במגרש בשכונה, את אסיפות השחקנים לפני משחקי הליגה היו מקיימים בימי חמישי בחצר של משפחת עבוד ברחוב האצ"ל, בחורף בגלל תנאי המגרש הקשים הקבוצה היתה מתאמנת באולמי "נדב" שנתרם ע"י בעלי המקום.

בעונת 1954/55 בני יהודה ממשיכה לשחק בליגה השניה,ליגה ב',מחוז דרום. בעונה זו מאמן "בני-יהודה" דוד סולמי מבצע מהפך בהרכב הקבוצה כשהחליט להעלות מקבוצת הנוער מספר צעירים מבני שכונת-התקוה, ביניהם יעקב גרונדמן, שהיה בן 15 וחצי בלבד כשעלה לקבוצת הבוגרים, ציון מוקה, יוסף מהלל, שלום סינואני ועוד. דוד סולמי ליכד יחד את הקבוצה הבוגרת ואת קבוצת הנוער לקבוצה אחת, זאת היתה חבורה מלוכדת, שעשתה הכל יחד, הגיל לא היווה אז בעיה.

דוד סולמי, "הקבוצה היתה מבוססת על היסודות הבאים:

א.גיבוש חברה אחת מכל השחקנים.

ב.משמת קפדנית ("מי שלא הופיע לאימון, לא שיחק")

ג.הרצון להתקדם".

המאמן, דוד סולמי היה בשביל שחקניו לא רק מאמן ומדריך , אלא גם כחבר ואב. בהלוויתו של דוד סולמי ביולי 2002 נשאל יעקב גרונדמן:וכשהוא נפטר, איבדת חבר, אב מאמץ, מאמן? גרונדמן: "מה איבדתי? במותו איבדתי את הילדות שלי".

ב-1954, מזכיר הקבוצה, ציון שרעבי מספר:"גאה על העצה שקיבל למתוח גדר סביב למגרש, לשמור על איכות המגרש, להעלות את רמת הכדורגל ולהשיג הכנסה מנימלית".

אולם העונה הזו היתה אכזרית ביותר לגבי "בני-יהודה" השאפתנית, צעירי השכונה הובילה את הקבוצה למרכז הטבלה, במקום ה-8, אותה עונה החליטה ההתאחדות לכדורגל להפוך את ליגה א' לליגה לאומית ולהרכיב ליגה א' חדשה מ-6 הקבוצות הראשונות של ליגה ב' דרום וצפון. סמוך לסיום העונה צעדה "בני-יהודה" בביטחה בין שש הראשונות ודומה היה שעלייתה מובטחת. אולם, באחד המשחקים האחרונים, נגד הכח תל אביב, אירע המקרה המצער שגרם לקבוצה להישאר בליגה ב' לשנתיים נוספות. "הכח" הוליכה 1:0 והשופט פסק על בעיטת עונשין לזכותה. "בני-יהודה" טענו שהחלטה אינה מוצדקת, אך השופט דחה את ערעורם ואף ציווה על אחד השחקנים לעזוב את המגרש בשל התחצפות נגדו. הקהל הזועם פרץ למגרש ושוב התחוללה קטטה רבתי. בית הדין העליון של ההתאחדות הרחיק כמה משחקני "בני-יהודה" למספר חודשים, ואת השוער, מרקו עבוד, ל-3 שנים, והקבוצה המדולדלת התדרדרה ממקומה. במסגרת השלב החמישי של גביע המדינה, בני יהודה פוגשת לראשונה את קבוצת מכבי ת"א, באותו מפגש ניצחה מכבי ת"א מליגה א'(הליגה הראשונה) את בני יהודה מליגה ב'(הליגה השניה) בתוצאה 0:6.

באותה שנה (1955) בני יהודה חגגה 18 שנה להיוסדה, הנשף לציון 18 שנה לבני יהודה התקיים באולמי "נדב" בשכונת התקוה בהשתתפות 400 משתתפים. בנאומים של ראשי בני יהודה הם ציינו שהמשך קיומה של הקבוצה המפעילה 2 קבוצות בוגרים (בני יהודה בליגה ב' ובני יהודה התקוה בליגה ג') תלוי הרבה במגביות והתרומות שייאספו מקרב העדה התימנית. ביוזמת ח"כ זכריה גלוסקא ורעייתו בני יהודה קיבלה ציוד ספורט רב, ח"כ גלוסקא:"ארגון בני יהודה המונה עשרות חברים מסורים החל מאנשי "חרות" וכלה בקומוניסטים משמש דוגמא מאלפת לאחווה הדדית וחיבה לספורט שאין בהן טובת הנאה פראית". את הנשף כיבד בנוכחותו יו"ר ההתאחדות לכדורגל, חיים גלובינסקי שקיבל מהקבוצה סמל כבוד.

בעונת 1955-1956 בני יהודה משחקת בליגה ב'-הליגה השלישית, סיום העונה שעברה נתן את אותותיו בקבוצה ובני יהודה מסיימת במרכז הליגה ,הקבוצה מסיימת במקום ה-6 עם 21 נק'.

המשבר התחולל בשורות הקבוצה במשך שנתיים ורק בעונת 1956-1957 חזרה הקבוצה לכושרה, תפסה מקום שני בטבלה ועלתה לליגה א' ביחד עם קבוצת שמשון ת"א.

בעונת 1957-1958 בני יהודה בליגה השניה, ליגה א'. שחקניה הצעירים של בני יהודה יעקב גרונדמן,יוסף מהלל,מרקו ואברהם עבוד והאחרים מובילים את הקבוצה לצמרת ליגה א' והיא מסיימת במקום השני בטבלה, 3 נקודות בלבד מהעולה ללאומית ,בית"ר ירושלים.

1947/481948/491949/501950/511951/521952/531953/541954/551955/561956/571957/58

פריחה (1957-1959)

בעונה הבאה שוב עבר משבר על הקבוצה, אך משבר "עסקני". כמה מעסקני הקבוצה שקצו בקיום הדל ובמאבק המתמיד על כל פרוטה הגיעו לידי הסכם עם מרכז "הפועל" על הצטרפות הקבוצה ל"הפועל" תמורת סיוע בשיפור המגרש בשכונת-התקווה.

גרונדמן ו"סלפה" חוגגים את שער הניצחון שהעלה את בני-יהודה לליגה הלאומית

אולם, השחקנים התמרדו נגד ההסכם המסגיר את עצמאות הקבוצה והפרשה הגיעה לבית הדין העליון של ההתאחדות. זה מינה את מזכיר ההתאחדות ל"ממונה" על הקבוצה ו"בני-יהודה" החלו את מאבקם בליגה א' ללא עסקנים.

בינתיים הגיע "סכסוך העסקנים" לקיצו, לאחר שמרכז "הפועל" ויתר על תביעותיו לגבי הקבוצה.

בעונת 1958-1959 בני יהודה התחילה את העונה בסערה, אולם לאחר שמספר שחקנים נפצעו ,הקבוצה הפסידה בשני משחקים מול קבוצות הליגה. בהמשך העונה בני יהודה שוב התעודדה מנצחונותיה וסיימה את המשחקים בראש הטבלה, כשהיא צועדת ביתרון של 6 נקודות על יריבתה מהמקום השני, כשלחובת הקבוצה שני הפסדים בלבד ובסבוב השני היא מאבדת נקודה אחת בלבד. בסיום העונה, היסטוריה בשכונת-התקווה, "בני-יהודה" הגיעה לליגה הלאומית. הקבוצה הצליחה להתגבר על יריבות קשות ביותר ולאחר 23 שנים מיום היווסדה עלתה לראשונה לליגה הראשונה בישראל.

מלך השערים של הקבוצה ושל הליגה היה שלום סינואני, לשחקן המצטיין נבחר יעקב גרונדמן.

סגל הקבוצה שעלה לליגה הלאומית:

שוערים: מרקו עבוד וציון מוקה

הגנה:ציון משיח, שלום אזולאי, דוד טסה, עזרא תם, בנימין ששה, מאיר שירזי

רצים:יעקב גרונדמן, דני לוי, יעקב עובדיה, דוד צדוק, יוסף מהלל

חלוצים:אברהם עבוד, עמנואל טסה, שלום סינוואני, מלאך רוטצ'ס, יצחק מזרחי, דוד יפת, נתן טסה, משה כהן.


לאוהדי הקבוצה "היה" חלק נכבד בהישג העליה: "רבות הקבוצות אשר התארחו בביתה של האלופה ולא שבעו נחת. הקהל, האווירה, התגובות, כל אלה נטעו הרגשה לא בריאה בקרב חלק מהאורחים הרגשה אשר נקווה כי לא תהא מנת חלקן של קבוצות לאומיות. אוהדי בני-יהודה חייבים, לכן, לרסן את עצמם, לקבל הכל ביתר קלות, להיות פחות מתוחים". "לי-גה ל-או-מית!" "לי-גה ל-או-מית!"-רעמו הקולות בשכונת התקוה בת"א שעה ארוכה לאחר שקבוצת בני יהטדה ניצחה את הפועל קריית חיים והבטיחה לעצמה את עלייתה לליגה הלאומית. בקרן זוית עמדו אנשים אחדים. לחצו איש ידי רעהו בחמימות כשעיניהם נוצצות מדמעות גיל: "שהחיינו!".

לאחר משחק העלייה נערך ב"אולמי מתל-אביב" נשף לציון האירוע. לנשף הוזמנו אנשי ציבור, ביניהם סגן יו"ר הכנסת, ישראל ישעיהו, ח"כ עזרא איכילוב, סגן ראש עיריית ת"א, סעדיה שושני ומי שכונה "התימני המפורסם", לוי (מוסה) נחום. כולם עלו לברך את הקבוצה, ובין הברכות הופיעה להקת "עלי האש".

שחקני בני-יהודה בנשף העלייה

על הצלחת הקבוצה לעלות לליגה הלאומית אמר בנשף העלייה המאמן המחונן של הקבוצה, דוד סולמי ז"ל, כדברים האלה: "לא קבוצת כדורגל אנחנו, אלא משפחת כדורגל". המטרות אשר המאמן חתר אליהן היו גיבוש חברתי, כלומי: קשירת יחסי אחווה והבנה בין השחקנים לבין עצמם, וכן קהל אוהדים רחב ונלהב. משהושגו שתי המטרות הללו האירה ההצלחה פנים ל"בני-יהודה".


עונת 1958-1959

עמל רב (1960-1970)

בני-יהודה זוכה בגביע המדינה

בתקופת הפגרה החלו ההכנות להופעתה ההיסטורית של בני יהודה בליגה הלאומית, המגרש היה חסר דשא, חדרי הלבשה –לא היו, שלא נדבר על מקלחות, אפילו מועדון לא היה לקבוצת בני-יהודה, במגרש היה מצוי צריף קטן המשמש מעין חדר הלבשה לשחקנים, שופטים וכו', כן נדרש היה להקים יציע לאוהדים הרבים.

"מנין נקח אלפי לירות לדשא, לאחר שהוצאנו לפני זמן קצר הסכום ניכר לגידור המגרש?" שאל נתן סולמי היו"ר.

שוב הוכרז על "גיוס כללי" בשכונת-התקווה, המגרש הוכשר וניטע דשא ולקראת משחק הבית הראשון בליגה הלאומית - נגד מכבי נתניה - היה המגרש מוכן. סגל הקבוצה בעונה זו נשאר אותו הסגל שהעלה את הקבוצה מליגה ב' עד לליגה הלאומית, תחת הדרכתו של המאמן, דוד סולמי ז"ל, בין השחקנים המובילים בקבוצה היו יעקב גרונדמן, יוסף מהלל, זכי מזרחי ,האחים מרקו ואברהם עבוד, מלאך רוטצ'ס, שלום אזולאי, שלום סינוואני ועוד.

בתאריך ה-19.9.1959 משחק היסטורי בפ"ת, בני יהודה ת"א עורכת את משחקה הראשון אי פעם בליגה הראשונה בישראל-הליגה הלאומית, בני יהודה מתארחת אצל קבוצת מכבי פ"ת לעיני 3000 צופים, היה זה יום חג לתושבי שכונת התקווה ולאחר ברכות ואיחולים נפתח המשחק, לאכזבת אנשי השכונה הופעת הבכורה בליגה הלאומית מסתיימת בהפסד 1:2 לפתח תקוואים.

בתאריך ה-10.10.1959 ההיסטוריה מגיעה לשכונת התקווה, בני יהודה ת"א עורכת את משחקה הבית הראשון אי פעם בליגה הראשונה בישראל-הליגה הלאומית בשכונת התקווה. בני יהודה מארחת בשכונה את קבוצת מכבי נתניה לעיני 4000 צופים רובם בני השכונה, בני יהודה מנצחת לראשונה בליגה הראשונה, 2:3.

מחזור 3 וכבר פיצוץ משחק במשחקה של העולה החדשה, בני יהודה מארחת את הבולגרים מיפו, מכבי יפו.

היו לקבוצה עוד מספר הישגים באותה עונה, ואולי הגדול שבהם היה הנצחון "הנקי" על מכבי ת"א, 0:3. אבל, פרשיתו של אחד משחקניה המצטיינים, אברהם אלמוג, שיצא לטורקיה כמקצוען, פגעה בה ולקראת סיום העונה הזדנבה הקבוצה בתחתית הטבלה ואף נשקפה לה סכנת ירידה, אולם, התאוששות של הרגע האחרון, ונצחון על הפועל ת"א הוציאו את הקבוצה מ"אזור הסכנה".

באותו הזמן הגיעה ידיעה משמחת, שמסדר "בני-ציון" בארה"ב נטל את הקבוצה תחת חסותו ויספק לה את האמצעים הכספיים להבטחת קיומה.

בתרומות הראשונות שהגיעו מאמריקה הוקם ליד המגרש מועדון נאה לקבוצה, בו פיתחה הקבוצה פעילות תרבותית וחברתית בשכונת העוני.

מועדון הקבוצה היה משכן דל ועני, אך בצל קורתו קמו חוגים דרמטיים, מקהלות ולהקות מחול. הוא אפשר לנוער שהיה ירוד במעמדו הכלכלי ובהשכלתו לבחון יכולתו וכשרונותיו בשטח תרבות הגוף, כתיבה בעיתון, זמר, מחול וכו'. בין כתליו השמיעו את קולם, בראשית צעדיהם, שושנה דמארי, חנה אהרוני, שמואל מירי ועוד. חברים מבוגרי "בני-יהודה" תפסו עמדות מכובדות בשדה הפעילות הציבורית, וכן בשטח האמנות.

עונת 1960-1961 העונה הראשונה שתיזכר כעונה הראשונה של מבצעי ההישרדות של בני יהודה במהלך משחקיה בליגה הראשונה. השחקנים המובילים נשארו בקבוצה ,אבל, הקבוצה סבלה מחוסר מחץ ומיעטה להבקיע (בעיקר במשחקי הבית).

רק במחזור החמישי בני יהודה השיגה את נצחונה הראשון (0:2 על מכבי פ"ת), הקבוצה סבלה מפציעתו של שוערה המצטיין מרקו עבוד.

בני יהודה דידשדה בתחתית הטבלה וניצלה בנס (לאחר משחק טעון נגד בית"ר ת"א) היא סיימה במקום ה-11 הלפני אחרון, אולם, הוחלט על יורדת אחת וכך נגזר עליה להישאר בליגה.

עונת 1962-1963 לבני יהודה מגיע המאמן יוסף מרימוביץ'.

"ברזיל הקטנה" ממשיכה לשחק את הכדורגל היפה כשאנשי הכדורגל בארץ מתפעלים מיכולתה של הקבוצה. את הסיבוב הראשון בני יהודה מסיימת בצמרת הטבלה עם 8 נצחונות, אולם, שוב הסיבוב השני היה בעוכרי הקבוצה ולבסוף היא מסיימת במקום החמישי המכובד. לאחר שהתברר שהמגרש בשכונת התקוה צר מלהכיל את אלפי האוהדים, הוחלט ע"י קברינטי הקבוצה להעתיק את המשחקים הביתיים לאיצטדיון "בלומפילד" ביפו ובמקביל לפעול להכשרת האיצטדיון בשכונה למשחקים בליגה הלאומית.

מספר עימון טסה: "היתה לנו את הקבוצה הכי טובה בארץ, היה מאמן זר ,יוגוסלבי, בהפועל חיפה, צ'ייקובסקי הוא אמר: "אני מוכן לבוא לאמן בבני יהודה ללא תשלום, אני מבטיח שאני לוקח איתם אליפות, אם היא לוקחת אליפות תשלמו, אם לא, אל תשלמו לי".

עונת 1963-1964-במשחקי הקבוצה לה נסיגה, בני יהודה סופגת שערים רבים, הקבוצה הצליחה לשרוד את העונה במקום ה-12, מתוך 15 קבוצות. בגביע המדינה בני יהודה משיגה את אחת התוצאות הנדירות בכדורגל הישראלי, 0:18 על מכבי קרית-מלאכי כשהחלוץ זכי מזרחי מבקיע לא פחות מ-10 שערים במשחק.

עונת 1964-1965-עונה מלאת תהפוכות בבני יהודה, לאחר סבוב ראשון חלש, מאמנה ישראל חליבנר מתפטר, את שרביט האמון מקבל שחקן הקבוצה יעקב גרונדמן, שבגיל 26 מתמנה למאמן שחקן, יחד עם חברו יוסף מהלל שמתמנה לעוזרו. יעקב גרונדמן ויוסף מהלל מובילים את בני יהודה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה בגמר בני יהודה מפסידה 1:2 למכבי ת"א לאחר הארכה. לאחר ההפסד בגמר גביע המדינה, יצחק גלקסמן מתמנה למאמן הקבוצה והקבוצה מבטיחה עוד עונה בליגה הלאומית. חלוץ בני יהודה זכי מזרחי זוכה בתואר מלך השערים של הליגה עם 18 כיבושים.

עונת 1965-1966- עוד עונה בינונית לבני יהודה, הקבוצה מסיימת את הליגה בתחתית הטבלה, במקום העשירי. בגביע המדינה, בני-יהודה, הפיינליסטית מהעונה הקודמת, נוחלת כשלון כבר במשחק הראשון, עם הפסד להפועל רעננה מליגה א'.

תואר ראשון לבני יהודה ת"א, בני יהודה מחזיקת גביע המדינה. עקב היריבות בין המרכזים, מכבי והפועל , הוחלט בהתאחדות כי עונת 1966-1968 תמשך לאורך שתי עונות, זאת בארבעה סיבובים. לאורך העונה הארוכה בני-יהודה הציגה תוצאות טובות בליגה וסיימה במקום השביעי את העונה הקשה והארוכה, בעונה זו בני יהודה משיגה את שיא הנצחונות בליגה הראשונה (20) ,את שיא תוצאות התיקו בליגה הראשונה (24) וכן את שיא הנקודות (61).

שוב, היחסים בין המאמן והשחקנים להנהלה מביאים להתפטרות המאמן ולמינויו של יעקב גרונדמן למאמן הקבוצה, בהמשך "ברוגז" מצד יעקב גרונדמן ויוסף מהלל לאחר סכסוך עם הנהלת בני יהודה.. מהלל וגרונדמן הלכו לקורס המאמנים הבכיר הראשון בוינגייט, אבל, בגלל הבעיות בקבוצה הפסיקו ללכת. באמצע העונה מאמן בבני-יהודה התפטר ואז ראשי הקבוצה פונים לעמנואל שפר וזה מייעץ להם – "תנו את הקבוצה לגרונדמן ומהלל", גרונדמן קיבל את הקבוצה כמאמן-שחקן ויוסף מהלל כעוזר, גרונדמן מונה למאמן-שחקן והוא רק בן 27.

לאחר 3-4 חודשים חל סכסוך בין גרונדמן וחברי ההנהלה חיים ברזל וגברי אלקיים ואז גרונדמן מודיע 'אני מתפטר!!'. אחרי יומיים החזירו אותו ואחרי חודש סכסוך נוסף – "תבטיחו לי נסיעה לחו"ל של השחקנים". ההנהלה סירבה ,גרונדמן התפטר והפסיק לאמן ולשחק וישב בבית. ברזל ואלקיים פנו ליוסף מהלל ואמרו לו- 'אתה המאמן!'. מהלל סירב "הכל טוב ויפה, יענקל'ה זה הנשמה שלי, חבר שלי, אני לא מקבל את המינוי למאמן אבל ממשיך לשחק". בינתיים הם פנו לזכי מזרחי - 'אתה המאמן!' וזכי הסכים ,זכי מזרחי, מונה למאמן-שחקן והוביל את הקבוצה, ללא כוכביה, עד לגמר גביע המדינה. במשחק הגמר חזר לשחק יוסף מהלל, וביחד הקבוצה משיגה את התואר הראשון שלה - זכיה בגביע המדינה לכדורגל, לאחר ניצחון 0:1 על סגנית האלופה, הפועל פ"ת. בני-יהודה, הקבוצה הקטנה משכונת-התקווה, הצליחה להפוך לשם-דבר בכדורגל הישראלי ולמשוך לעצמה עניין רב, בזכות קהל האוהדים הססגוני ורוח הלחימה התמידי של שחקני הקבוצה.

בעונת 1968-1969 המאמן אריה רדלר מונה לתפקיד מאמן בני יהודה. המאמן אריה רדלר החל בתהליך של חילופי משמרות, השחקנים הותיקים שהובילו את הקבוצה מליגה ב' ועד הזכיה בגביע המדינה עזבו ובמקומם הועלו לקבוצה הבוגרת מספר צעירים מקבוצת הנוער. לקבוצה הושאל כוכב מכבי ת"א, ניסים בכר ויחד עם הצעירים המבטיחים בני יהוה מסיימת במרכז הטבלה, במקום ה-8.

לאחר זכיית הקבוצה בגביע המדינה ב-1968, מרבית סגל השחקנים הותיק שהביא את הקבוצה לליגה הלאומית ועד הזכיה בגביע פרש, מקבוצת הנוער עלו כוחות צעירים ורעננים, בראשתו של אהוד בן טובים, אהוב הקהל, שהעניק לו את התואר "המלך". בן-טובים הצטרף לשחקנים הותיקים יותר כמו בועז סולמי, משה עוזרי, ישראל פוטשניק ואחרים.

עונת 1969-1970 אטרקציה בשכונה, לאחר שהוביל את הפועל פ"ת ל-5 אליפויות, מגיע כוכבה נחום סטלמך ("ראש הזהב") לשכונה כמאמן-שחקן. למרות נסיונו הרב, סטלמך לא מצליח כמאמן והקבוצה ניצלת מירידה רק בשלבי הסיום של העונה.



1959/601960/611961/621962/631963/641964/651965/661966/681968/691969/70

כוחות חדשים (1970-1980)

תחילת שנות ה-70 לא האירה פנים לשחקנים הצעירים והם נאבקו על הירידה במשך מספר עונות בעונת 1970-1971 חוזר לקבוצה כמאמן, כוכבה לשעבר יעקב גרונדמן, בנוסף הנהלת בני יהודה מחליטה להעביר את משחקי הבית לאיצטדיון "המכתש" בגבעתיים. שוב, עוברת על בני יהודה ואוהדיה עונה קשה, לאחר מסע הישרדות לקראת סוף העונה וסכסוך בין גרונדמן לבין ההנהלה, על רקע הענשתו של שחקן הקבוצה, צדוק מגער, ללא ידיעתו, גרונדמן ביקש להתפטר. מחזור אחרון,הפועל חולון מסרבת להתייצב למשחק ב"מכתש", ההתאחדות סירבה להעניק לבני-יהודה ניצחון טכני, החלטה שמשמעותה ירידת ליגה עבור בני-יהודה. בעקבות ההחלטה שכונת-התקווה "בערה" ,אוהדי הקבוצה הבעירו באש את בניין ההתאחדות לכדורגל, לאחר מאבק האוהדים וראשי הקבוצה, שהגיעה עד לראש הממשלה, גולדה מאיר, הוחלט להעניק לבני-יהודה ניצחון טכני 0:3 ובני-יהודה נשארה בליגה הלאומית.

בעונת 1971-1972 בעקבות הגשת מסקנות ועדת עציוני, פתיחת הליגה נדחית והיא נפתחה רק בסוף נובמבר 1971. לאחר 12 עונות בליגה הראשונה, תוך תצוגת כדורגל ירודה, בני-יהודה לא מצליחה להתאושש מן הבלגאן של העונה הקודמת וכן מחילוף המשמרות בעונות האחרונות, הקבוצה נושרת לליגה א', בני יהודה משיגה 19 נקודות בלבד ויורדת מהמקום ה-15 בטבלה, את הקבוצה מאמן דב מאליס שהתפטר לאחר 10 מחזורים ובמקומו מונה זכי מזרחי.

בעונת 1972-1973 היורדת מהליגה הלאומית, בני יהודה ת"א, משחקת בליגה א' מחוז דרום, למאמן הקבוצה מונה המאמן הותיק יחיאל מור. לאחר פתיחה הססנית בני-יהודה משתלבת בליגה והנצחונות מגיעים ללא הפסק (21-שיא נצחונות בעונה), כוכב בני-יהודה, אהוד בן טובים, מגלה יכולת הבקעה נדירה בעונה זו, עם 27 כיבושים. בני יהודה מנצחת את ההפועל חולון 2:3 ,המשחק התקיים באיצטדיון בלומפילד, כשהאיצטדיון היה כמעט מלא (22,000צופים) והועבר בשידור ישיר ברדיו. בן טובים יחד עם יעקב שרעבי, בועז סולמי, אמנון שמשוני, מרדכי חנין ועוד מובילים את בני-יהודה למקום הראשון בהפרש של 10 נקודות מהמקום השני ,בני יהודה עולה בחזרה לליגה הראשונה, לאחר עונת גלות אחת בלבד.

בעונה זו קבוצת הנוער זוכה לראשונה בתולדות המועדון בגביע המדינה.

בעונת 1973-1974 למאמן העולה החדשה בני יהודה ת"א מתמנה כוכבה לשעבר, יוסף מהלל למאמן הקבוצה ,הרכב הקבוצה מתבסס ברובו על ההרכב שהוביל את הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית מליגה א'.

עונה זו מתנהלת בצל מלחמת יום כיפור, למרות המלחמה והקרבות לאחריה הליגה התנהלה פחות או יותר כסדרה, שחקנים היו באים ישירות משדה הקרב למשחקי הליגה, משחקים וחוזרים לקרבות. המלחמה גבתה קורבנות גם מקרב שחקני הליגה: שחקנה הצעיר של בני יהודה, משה כהן ז"ל, נהרג בקרבות, בנימין ויינברג, שוער מכבי חיפה, נפצע קשה.

מחצית ממשחקי הקבוצה הסתיימו בתוצאות תיקו, את הניצחון הראשון השיגה הקבוצה במחזור ה-6, התוצאה הבולטת במשחקי הקבוצה - תיקו 0 (11 פעם). התוצאות המאכזבות הובילו את הקבוצה לתחתית הטבלה, ולבסוף מסיימת הקבוצה את העונה במקום ה-10, מרחק 2 נקודות בלבד מן הקו האדום.

את עונת 1974-1975, בני-יהודה פותחת ביכולת חלשה ומבלה את רוב העונה בתחתית הטבלה, את הסיבוב הראשון בני יהודה מסיימת עם נצחון אחד בלבד (9 נקודות). בסבוב השני בני יהודה מבצעת מסע הישרדות נפלא ומשיגה 19 נקודות (8 נצחונות) ומבטיחה את הישארותה בליגה הלאומית.

הקבוצה ניצלה מירידה במחזור הסיום של העונה, כשניצחה 1:5 את בית"ר ת"א במשחק חוץ, משחק זה עורר סערה גדולה בקרב אנשי הכדורגל בארץ והיה חשד שהוכרע בצורה לא ספורטיבית. בעקבות התערבות ועדת הספורט של הכנסת וירידתה הצפויה של בית"ר ירושלים, הוחלט להקפיא את הירידות ובעונה הבאה ישחקו בליגה הלאומית 18 קבוצות.

בעונת 1975-1976 מתמנה המאמן הותיק אלי פוקס למאמן בני יהודה.

לאחר שנים רבות ב"גלות" של "בלומפילד" וה"מכתש" ,השיפוצים באיצטדיון הבית בשכונה והקבוצה חוזרת לקיים את משחקיה הביתיים בשכונת התקוה.

בעקבות אירועי העונה הקודמת הליגה הלאומית מונה העונה 18 קבוצות.

למרות החזרה הביתה, לשכונת-התקווה, הקבוצה ממשיכה ביכולת החלשה, לאחר פתיחה סבירה בסיבוב הראשון, הקבוצה מנצחת רק פעם אחת בסיבוב השני. בני-יהודה מסיימת את העונה במקום ה-17, הגרוע ביותר בתולדות הקבוצה, ובפעם השנייה בתולדות המועדון ירדה לליגה השנייה, הליגה הארצית החדשה שרק הוקמה.

בעונת 1976-1977 בני יהודה משחקת בליגה הארצית, ליגה חדשה בת 12 קבוצות שנוסדה בעקבות ארועי עונת 1974-1975. הוחלט שבסיומה של העונה תעפיל רק קבוצה אחת לליגה הלאומית, בני יהודה היתה נחושה לחזור במהרה לליגה הלאומית.

למאמן הקבוצה מונה המאמן הירושלמי צבי סינגל שהביא איתו את כוכבי הפועל ירושלים אלי בן רימוז' ושלמה מהטבי ומהפועל מרמורק הגיע הבלם יורם אורנשטיין.

העונה היתה קצרה אך עונה קשה ומותחת, עד למחזור האחרון התמודדו ביניהן בני יהודה והפועל חדרה על הזכות להשתתף בעונה הבאה בליגה הלאומית . במחזור ה-21 נפגשות בשכונה המובילה הפועל חדרה (שצריכה רק נקודה) מול השניה בני יהודה (שחייבת נצחון). היציעים בשכונה עמוסים, כולל יציע העמידה. בני יהודה מנסה להבקיע ולא מצליחה, הפועל חדרה בבונקר 90 דקות והמשחק מסתיים בתיקו.

מחזור אחרון, יש עוד תקווה בתנאי שבני יהודה תנצח והפועל חדרה תפסיד. בני יהודה יוצאת למשחק חוץ בחדרה מול מכבי חדרה,הפועל חדרה מארחת בבית. מאות ליוו את הקבוצה למשחק, במחצית בני יהודה מובילה 0:4 והגיעה השמועה שחדרה עדיין בתיקו 0. אוהדי בני יהודה החלו לצאת מהמגרש ולרוץ דרך הפרדסים למגרש של הפועל חדרה כדי לעודד את היריבה. אבל, שוב האכזבה - בני יהודה מנצחת 1:7 אבל הפועל חדרה שוב נצחה - עוד עונה בארצית.

עונת 1977-1978, לאחר שבעונה הקודמת נכשלה בנסיונה להעפיל לליגה הלאומית ,בני יהודה נחושה העונה לחזור לליגה הראשונה. למאמן הקבוצה מתמנה המאמן הצעיר מפ"ת, זאב זלצר, זלצר מביא איתו שחקן אלמוני מתל מונד, את אורי לוזון, עוד מצטרפים איתן יפת, יהודה וילנר ואברהם לב. לוזון, יחד עם אהוד בן טובים שכובש 22 שערים, הציבו את הקבוצה במקום הראשון לאורך כל העונה והקבוצה מעפילה בסערה חזרה לליגה הלאומית. בני-יהודה מפסידה בפעם האחרונה במחזור ה-11, מאותו מחזור לא הפסידה הקבוצה אף משחק אחד, בסיבוב השני ניצחה ב-12 מתוך 13 משחקיה, בני יהודה זוכה באליפות הליגה הארצית בהפרש 7 נקודות מסגניתה מכבי פ"ת.

בגביע המדינה, בני יהודה מהליגה הארצית מצליחה לגבור על יריבותיה מהליגה הלאומית ומעפילה לגמר גביע המדינה, השלישי בתולדות הקבוצה. בגמר הגביע, בני יהודה פוגשת את האלופה מכבי נתניה, נתניה מנצלת פתיחה הססנית של בני יהודה ומנצחת 1:2, בני יהודה נשארה עם הכבוד כקבוצה הראשונה מהליגה השניה שמצליחה להעפיל לגמר גביע המדינה.

בעונת 1978-1979, בני-יהודה חוזרת לליגה הלאומית לאחר 2 עונות גלות בליגה הארצית.

בני-יהודה ממשיכה ביכולת הטובה מהעונה הקודמת ומסיימת את הסיבוב הראשון ללא הפסד, הפסדה הראשון של הקבוצה הגיע רק במחזור ה-16, לאחר קרוב ל-30 משחקי ליגה (כולל הארצית) ללא הפסד. בסיבוב השני חלה ירידה ביכולת הקבוצה, שנוצחה ב-5 משחקים וב-17 משחקים בני יהודה מסיימת בתיקו, הקבוצה מסיימת במקום ה-4, הגבוה ביותר בהיסטוריה של הקבוצה בליגה הלאומית. במשחקי גביע המדינה הקבוצה מצליחה להגיע עד לחצי הגמר.

בעונת 1979-1980, למאמן הקבוצה מתמנה יחיאל מור שלו קדנציה שניה בבני יהודה, אולם מור מתפטר לאחר 2 מחזורים, במקומו חותם כוכב הפועל ת"א שמעון בן יהונתן, עם בן יהונתן בני-יהודה ממשיכה ביכולת הטובה של סוף שנות ה-70 ומסיימת את העונה במקום השישי המכובד. הפרשה הבולטת בעונה זו היא העברתו של כוכב הקבוצה, אהוד בן טובים, לקבוצת בית"ר ירושלים, שכונת-התקווה בערה בעקבות המעבר, אוהדי בני-יהודה פתחו בהפגנות גדולות, שרפו פחים, הבעירו צמיגים וחסמו את הכבישים הראשיים בשכונה. לאחר למעלה משבוע של הפגנות ,אהוד בן-טובים חזר לבני-יהודה, שהחזירה לבית"ר ירושלים את סכום ההעברה, כולל פיצוי.



1970/711971/721972/731973/741974/751975/761976/771977/781978/791979/80

עושים היסטוריה (1980-1993)

בני-יהודה זוכה בגביע המדינה לעונת 1980/81

עונת 1980-1981, אחת העונות הגדולות בתולדות בני יהודה ת"א, בני-יהודה זוכה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע המדינה לכדורגל ובסגנות אליפות הליגה. לשכונה מגיע מאמן צעיר מכפ"ס, שלמה שרף, בני-יהודה פותחת את העונה בצורה לא טובה והמאמן שלמה שרף אף הציע את התפטרותו ליו"ר הקבוצה, דוד סולמי, אך סולמי נותן אמון מלא במאמן הצעיר שלבסוף מביא את התוצאות לשכונה.

כוכב הקבוצה,אהוד בן טובים, עם 14 שערים, אבינועם מליחי ,הרכש החדש מהכח ר"ג, משה יחיאל וכן השוער החיפאי בנימין("בומה")ויינברג מציגים יכולת מצויינת לכל אורך העונה ובני-יהודה קרובה מתמיד לזכות בתואר האליפות ,הפועל ת"א, או במילים אחרות משה סיני וחבורתו, בסופו של דבר משיגה את בני-יהודה בקרב על האליפות, בני יהודה מסיימת את העונה במקום השני, מרחק שלוש נקודות בלבד מן המקום הראשון, בני יהודה סגנית האלופה בפעם הראשונה בתולדותיה.

בפעם הרביעית בתולדותיה, מגיעה בני-יהודה לגמר גביע המדינה ואף פוגשת את האלופה הטרייה,הפועל ת"א, בני יהודה כיאה לסגנית האלופה נותנת קרב קשה לאלופה ולבסוף מנצחת הסגנית בקרב מותח של בעיטות עונשין מ-11 מטרים (3:4)-בני יהודה מחזיקת גביע המדינה בפעם השניה בתולדותיה.

בעונת 1980-1981 הכפילה אגודת בני-יהודה את מספר קבוצות הילדים, מחלקת הנוער מנתה כ-8 קבוצות. יותר ויותר ילדים מצאו להם מסגרת חברתית ומקצועית באגודת בני-יהודה, לא רק ללימוד כדורגל דאגה האגודה, אלא גם לחינוך הילדים. האגודה יצרה מסגרת חדשה שתפקידה לעקוב אחר הילדים בבית, בבית-הספר וכמובן על מגרש הכדורגל. על-כן לכל קבוצה במחלקת הנוער, בנוסף למאמן, מונה גם מנהל קבוצה, אדם התורם לחינוכו האישי של כל שחקן ושחקן, עוקב אחר קידומו האזרחי ומשמש מופת ודוגמא בהתנהגותו.

אגודת בני-יהודה שינתה פניה, מאגודת פרבר קטנה הפכה לאגודת פאר בישראל. יותר ויותר ילדים הצטרפו לאגודה מתוך בחירה ורצון לשחק בבני-יהודה. שחקני כל קבוצות האגודה למדו ולומדים יחסי ריעות בינם לבין עצמם, קיום יחסים ספורטיביים וכיבוד האגודה.

בני-יהודה אלופת המדינה לעונת 1989/90

בעונת 1981-1982 בני-יהודה ממשיכה להוות גורם בצמרת הליגה הלאומית, מאמן הקבוצה מהעונה שעברה, שלמה שרף, שהוביל את הקבוצה לסגנות וזכייה בגביע המדינה, ממשיך בתפקידו.

כוכבי הקבוצה, אהוד בן טובים ומשה יחיאל, ממשיכים לגלות יכולת טובה ולכבוש בצרורות, בני-יהודה מסיימת את העונה במקום השלישי המכובד, מרחק 7 נקודות מאלופת הליגה, הפועל כפ"ס.

בעונת 1982-1983, אחרי 2 עונות מצויינות כמאמן הקבוצה, שלמה שרף ממשיך לעונה שלישית.

בפגרת הקיץ ,טסים שלמה שרף ויו"ר הקבוצה, דוד סולמי, לארגנטינה כדי להחתים כדורגלנים מקרב הקהילה היהודית, שלמה שרף ודוד סולמי חוזרים עם 3 שחקנים יהודים :סרג'יו חוואל, לואיס צ'מע ואנדריאס שור.

מחצית ממשחקי הקבוצה בעונה זו מסתיימים בתיקו ובני-יהודה נוחתת לחלק התחתון של הטבלה ומסיימת במקום ה-12. בעונה זו שוב בלט אהוד בן טובים, עם 10 שערים, אך במקביל בלטה יכולת הבקעה דלה של יתר שחקני הקבוצה.

בעונה זו בני יהודה סופגת את הפסדה הגבוה ביותר בליגה הראשונה, 7:1 נגד הפועל ת"א.

בעונת 1983-1984, מתמנה יעקב גרונדמן למאמן בני יהודה במקומו של שלמה שרף שעוזב לאחר שלוש עונות.

גרונדמן משאיר כמעט את כל סגל השחקנים מהעונה הקודמת ובנוסף הקבוצה התחזקה במהלך העונה בכוכב מכבי יפו, משה אוננה ולאור יכולתו הדלה של אהוד בן טובים (שער אחד) נרכש החלוץ, הלל קפלן, ממכבי חיפה וכן הועלה מהנוער התגלית החדשה דוד גורדנה, השוער עופר פביאן הושאל ממכבי פ"ת.

הסיבוב הראשון היה בעוכרי הקבוצה, שהשיגה רק נצחון אחד, למרות השיפור בסיבוב השני (7 נצחונות), התחתית באותה עונה היתה צפופה, בני-יהודה נאבקה על ההישארות עד המחזור האחרון, אך בסופו של דבר נכשלה וירדה לליגה הארצית בפעם השלישית מאז עלייתה ההיסטורית בעונת 1958-1959.

בעונת 1984-1985, בני-יהודה מופיעה בליגה הארצית, הליגה השנייה בישראל, למאמן הקבוצה מתמנה "קבלן" העליות ליאון קונסטנטינובסקי. לאחר מאבקים לא קלים (6 הפסדים) וסיום עונה מעולה, בני-יהודה מצליחה לעלות בחזרה לליגה הלאומית, לאחר עונת גלות אחת בלבד.

שלושה שחקנים סיימו עם 9 שערים כ"א-אהוד בן טובים, יגאל קרן ודוד סלמן.

במפעל גביע הטוטו של הליגה הארצית, בני-יהודה מעפילה לגמר הגביע, אך מפסידה להפועל אשקלון.

בעונת 1985-1986, בני-יהודה, העולה החדשה, משתלבת יפה בליגה, סיבוב ראשון בצמרת הטבלה עם 8 נצחונות, ברובם 0:1 קטן, לעומת זאת, סיבוב שני פחות טוב, שבסיומו בני-יהודה מדורגת במקום ה-5 המכובד.

בעונה זו בולטת ההגנה של בני-יהודה בראשות השוער, יעקב אסייג, שספג 19 שערים בלבד וכן מספר שחקנים צעירים:דוד גורדנה, משה אייזנברג, צחי קוסטיקה, עופר צעירי ורוני מאיר.

בעונת 1986-1987, מתמנה לתפקיד מאמן בני יהודה ,המאמן הותיק יצחק שניאור.

עונה זו היא אחת מהעונות הטובות בתולדות בני-יהודה ת"א, במשך 29 מחזורי ליגה הקבוצה לא מפסידה באף משחק , רק הפסד במחזור האחרון למכבי חיפה(5:2) קלקל את ההישג המרשים.

התקפת בני יהודה התבססה על צמד החלוצים הצעירים דוד גורדנה (8 שערים) ומשה אייזנברג (7 שערים).

בני-יהודה מסיימת את העונה כסגנית לאלופה, בית"ר ירושלים, במרחק 15 נקודות, רק ריבוי תוצאות תיקו (18) מנעו קרב צמוד יותר על התואר.

בעונת 1987-1988 מתמנה לתפקיד מאמן הקבוצה המאמן הותיק, דוד שוויצר , שוויצר התמנה לתפקיד המאמן כדי להכשיר את אהוד בן טובים למאמן הקבוצה לאחר פרישתו משדה הכדורגל.

שוויצר, "הכריש", לא הצליח להביא את בני-יהודה להישגים, כפי שהביא קבוצות רבות אחרות, הקבוצה מסיימת את העונה בתחתית הטבלה, במקום ה-10.

בגביע הטוטו בני יהודה מעפילה לגמר הגביע ומפסידה לשמשון ת"א קבוצתו של יעקב גרונדמן ז"ל.

בשטח הניהול דוד סולמי מפנה את מקומו כיו"ר לאחר 26 שנה לאחיו גד סולמי.

עונת 1988-1989, אחת העונות הסוערות בהיסטוריה של בני-יהודה ת"א.

למאמן הקבוצה מתמנה כוכב הקבוצה, אהוד בן טובים, שפרש ממשחק פעיל, יורשו, משה אייזנברג, עזב לארה"ב והקבוצה נשארה בלי מחץ בחוד ההתקפה.

בן-טובים נכשל כמאמן! בסיום הסיבוב הראשון מאזנה של בני-יהודה כלל 0 נצחונות ו-5 שערי זכות בלבד.

לאחר שכנועים רבים, נאות גיורא שפיגל לקבל את תפקיד המנהל המקצועי ולנסות להציל את הקבוצה מירידה לליגה הארצית. אהוד בן טובים חזר למגרש הכדורגל כשחקן, לעונתו האחרונה בקבוצה, אייזנברג שב מארה"ב והקבוצה החלה במסע הישרדות שהסתיים רק במחזורים האחרונים ובמשחק מול הפועל ת"א (0:1), בו נקבע סופית - בני-יהודה נשארת, הפועל ת"א יורדת לליגה הארצית.

קבוצת הנוער של בני יהודה מביאה את אליפות המדינה הראשונה בתולדות הקבוצה.

עונת 1989-1990, העונה הגדולה בתולדות בני-יהודה ת"א - בני-יהודה זוכה באליפות המדינה בכדורגל!

מנג'ר הקבוצה נשאר גיורא שפיגל, שהחל לאמן את הקבוצה במהלך העונה הקודמת, שפיגל צרף לצוות האימון את שחקן העבר של הקבוצה רמי לוי יחד עם המאמן נפתלי שלומי.

הנהלת בני יהודה בראשותו של היו"ר גד סולמי "נתנה" יד חופשית לגיורא שפיגל בבניית סגל השחקנים.

ראשי בני-יהודה הצליחו לצרף את אחד הכדורגלנים הגדולים בכדורגל הישראלי, קפטן הפועל ת"א- משה סיני, בנוסף הוחתם הזר הראשון בתולדות המועדון - הארגנטינאי חיררדו גונזאלס.

משה סיני וחיררדו גונזאלס, יחד עם שחקני הבית דוד גורדנה, חזי שירזי, משה עלו, רוני מאיר, אייל חיים וניר מנחם ומאוחר יותר גם רוני לוי, שהגיע ממכבי נתניה, סוחפים את בני-יהודה לאחר מאבק עיקש עם הפועל פ"ת לאליפות בלתי-נשכחת.

קהל האוהדים המדהים, הצבעוני והססגוני ליווה את הקבוצה לכל אורך העונה ודחף אותה לזכייה באליפות, רקדניות ברזילאיות הובאו למשחקי הבית של הקבוצה, איצטדיון שכונת-התקווה קושט במאות דגלים כתומים-שחורים, אלפי אוהדים ביציעים שלא מפסיקים לעודד במשך 90 דקות של משחק.

התפרצותם של אלפי אוהדי בני-יהודה לכר הדשא באיצטדיון רמת-גן, במשחק שזיכה את הקבוצה באליפות, תזכר כאחד האירועים המרגשים ביותר בהיסטוריה של המועדון. לאחר הזכייה נערכו חגיגות בשכונת-התקוה במשך שעות רבות. אמנים רבים הופיעו, ביניהם מרגלית צנעני, חופני כהן ואחרים, כל שכונת-התקוה חגגה את הזכייה הבלתי נשכחת באליפות המדינה. בנוסף לאליפות הליגה, בני-יהודה מצליחה להעפיל לגמר גביע הטוטו, אך מפסידה ליריבתה בצמרת, הפועל פ"ת (2:1).

האליפות של עונת 1989/90, שלא שוחזרה עד כה, קיבלה את הכינוי "האליפות ההיסטורית".


עם פתיחת עונת 1990-1991 בני יהודה אוספת תואר נוסף כשמנצחת במשחק אלוף האלופים את מחזיקת גביע המדינה, הפועל כפ"ס, אך העונה שאחרי עונת השיא מסתמנת כאכזבה גדולה והזהובים מסיימים בחלק התחתון של הטבלה. בשתי העונות הבאות יציגו בשכונת התקווה את הסגל מהמוכשרים שידע המועדון בראשותם של אלו שיהפכו לכוכבי העל של הכדורגל הישראלי - אלון מזרחי, חיים רביבו ודוד אמסלם משופעים בכוכבים עטורי נסיון ובזרים אנדריי באל וכמובן ניקולאי קודריצקי שאודותיו יסופר עוד בהמשך.

הקבוצה האטרקטיבית שנבנתה מספקת לאוהדי בני יהודה גאווה גדולה ומשחקים לפנתיאון עם חוליית התקפה מושלמת אשר מוצאת את שער היריבה בממוצע 67 פעמים, אך במבחן התוצאה לא הצליחה להשיב את תואר האליפות לשכונה בעיקר בשל חלק אחורי בינוני ומסיימת במקומות השני והשלישי. הזוהובים מסתפקים בזכיה ראשונה בתואר השלישי בחשיבותו גביע הטוטו ואלון מזרחי קוטף במשך שתי העונות הללו את תואר מלך שערי הליגה עם 20 ו-26 שערים בכל עונה.



1980/811981/821982/831983/841984/851985/861986/871987/881988/891989/901990/911991/921992/93

התקוות והאכזבות (1993-2003)

ניקולאי קודריצקי ז"ל, כוכב הקבוצה שנהרג בתאונת דרכים

עונת 1993-1994 בישרה את סיומו של תור הזהב הזהוב עם מכירתם של כוכבי הקבוצה למועדונים העשירים ואם לא דיי בכך, ספג המועדון מכה נוספת כשחלוצה המוכשר, ניקולאי קודריצקי, אשר סחב על גבו את הקבוצה והיה בעצם השריד האחרון מדור הנפילים, מצא את מותו באופן טראגי בתאונת דרכים באמצע העונה. אגב, במחזור הסיום של עונה זו רשמה בני-יהודה את ניצחון הליגה הגבוה ביותר שלה בליגה הראשונה - 2:8 על בית"ר ירושלים.

הקבוצה עברה מהפכה , למאמן הקבוצה מתמנה המאמן ניסים בכר, השוערים ויקטור צ'אנוב ושולי גילארדי שוחררו ובמקומם הוחתם לירן שטראובר, שוער צעיר מהפועל ת"א. הבלם, גיא שרעבי, עוזב להפועל ת"א, ובמקומו צורף הבלם הרוסי, יורי מורוז, לקישור צורף הזר הרוסי, ואסילי מוקאן, וכן שחקנה הותיק של הפועל כפ"ס, מייקל יפה, בנוסף לסרגיי גראסימץ, להתקפת הקבוצה מצטרף החלוץ המוכשר, נצח מסובי.

בני-יהודה פותחת את העונה בצורה מצויינת ולאחר מספר נצחונות (ביניהן ניצחון 1:3 בטדי על בית"ר ירושלים), הקבוצה ממוקמת במקום הראשון, בשכונה מדברים על צמרת!

בהמשך, חלה הדרדרות ביכולת הקבוצה, יחסים עכורים בין המאמן ניסים בכר למספר משחקני הקבוצה גורמים להתפטרותו של המאמן המאמן, מאמן הנוער יאנוש פס מתמנה למאמן הקבוצה.

לקראת סיום העונה הקבוצה נקלעת למאבקי תחתית ומסיימת במקום ה-10.

עונת 1995-1996, עונה של ציפייה רבה אך אכזבה גדולה.

שחקן העבר של בני יהודה, יעקב גרונדמן חוזר לקבוצה לאחר שעזב את אימון נבחרת הנוער.

בתחילת העונה בני-יהודה מצרפת לשורותיה את שוער נבחרת ישראל, בוני גינצבורג, החלוץ המצויין ממכבי ת"א, ניר סביליה, וכן מספר שחקנים צעירים ממחלקת הנוער.

לאחר מספר מחזורים התגלע סכסוך בין הנהלת הקבוצה לבין החלוץ הזר, סרגיי גראסימץ, שעוזב את הקבוצה ושב לארצו. במהלך העונה חוזר לקבוצה החלוץ הטוב בארץ, אלון מזרחי וכן מצטרף החלוץ הזר, איגור שיקווירין.

למרות שבני-יהודה התברכה באחת ההתקפות החזקות בליגה, הגנת הקבוצה מגלה יכולת חלשה מאוד וסופגת 65 שערים, בסיום העונה בני-יהודה מסיימת בתחתית הליגה, במקום ה-11.

עונת 1996-1997, שוב עונה חלשה לבני-יהודה בליגה, אך הצלחה בגביעים, עם זכייה בגביע הטוטו והעפלה לחצי-גמר גביע המדינה.

יעקב גרונדמן ממשיך כמנג'ר ולמאמן הקבוצה מונה שחקן עבר נוסף, בועז סולמי.

הרכב בני-יהודה מתבסס על הצמד אלון מזרחי (עם 18 שערים) אבי תקווה, וקובי רפואה, לשער הקבוצה חוזר השוער לירן שטראובר וההפתעה - ניסים כהן הותיק חוזר לקבוצה בגיל 42.

הסיבוב הראשון היה סביר והקבוצה משיגה 25 נקודות, בסיבוב השני, לעומת זאת, באה הנפילה, בני-יהודה המשיגה רק 13 נקודות ולבסוף מסיימת את העונה במקום העשירי.

העונה בני-יהודה זוכה בגביע הטוטו, במשחק הגמר היא פוגשת את הפועל חיפה ומביסה אותה בתוצאה 0:3. בגביע המדינה, בני יהודה מעפילה עד לשלב חצי הגמר בו היא מובסת 5:2 ע"י הפועל ב"ש.

בסוף שנות ה-90, בני-יהודה הפכה לקבוצת תחתית לכל דבר, הקבוצה נאבקה על הישרדותה בליגה הראשונה, והצליחה להינצל בעור שיניה מירידה 3 פעמים רצוף, כולן במחזורי הסיום של העונות.

בני-יהודה של אותה התקופה היתה קבוצה חלשה, אך לוחמנית וחדורת מוטיבציה. בשלושת העונות האחרונות של שנות התשעים הגיעה בני-יהודה למחזור הסיום של העונה כאשר חרב הירידה צמודה לצווארה. רק אופי, נחישות וקהל אוהדים ססגוני עזרו לבני-יהודה להינצל מירידה ולשרוד בליגה הראשונה. בקרב אוהדי (ושחקני) בני-יהודה באותן השנים היתה הסיסמא "אין ליגה בלי בני-יהודה".

בטווח הקצר נתנו מאבקים אלה, ביחד עם אוהדיה הססגוניים של הקבוצה ואצטדיונה הביתי בשכונת-התקווה, תדמית רומנטית ועממית למועדון בתקשורת. בטווח הארוך, לעומת זאת, גרמו המאבקים לריחוק בין הקבוצה לקהל, ששבע ממאבקי תחתית, ובני-יהודה נכנסה לשנות האלפיים במצב ירוד.

בעונת 1997-1998, מתחילות מספר עונות של סרטי מלחמה והישרדות של בני יהודה, למאמן הקבוצה הוחתם המאמן הבאר-שבעי ויקו חדד, חדד מביא עמו מספר שחקנים מהדרום - יובל אוחנה, ניסים אביטן וסתיו אלימלך, לשער הקבוצה מוחתם שוער נבחרת ישראל, רפי כהן.

לאחר מספר מחזורים כושלים פוטר המאמן ויקו חדד ובמקומו חוזר לעמדת המאמן ,שחקנה ומאמנה בעבר של בני יהודה, יעקב גרונדמן.

בני-יהודה מבלה את העונה בתחתית הליגה ומגיעה למחזור הסיום של העונה כשהליגה הארצית קרובה מתמיד, הפועל אשקלון כבר הבטיחה את ירידתה, בני-יהודה נאבקת מול הפועל ב"ש על ההישארות בליגה, רק במחזור הסיום לאחר נצחון על הפועל ראשל"צ בני יהודה מבטיחה עוד עונה בליגה הלאומית.

עונת 1998-1999, פרק ב' בסדרת ההישרדות של בני-יהודה בסוף שנות התשעים.

בעונה זו מחליטים ראשי הקבוצה להתבסס על שחקני בית, תחת שרביטו של שחקן ומאמן העבר, רמי לוי. בהתאם לזאת, מרבית הסגל מהעונה הקודמת שוחרר, מנהלי הקבוצה לא מצליחים להעמיד תקציב ראוי, היה קושי להחתים זרים חדשים.

לקבוצה חוזרים מספר שחקנים מושאלים, ביניהם יוסי מדר, יוסי גורדנה, יוסי אלפיה, ירון אביחיל ודודי ליברמן, מספר שחקנים צעירים מועלים ממחלקת הנוער ומוחתם זר אחד בלבד, רומן פיברניק.

בני-יהודה פותחת את העונה רע מאוד ולא מצליחה להתאושש הקבוצה משיגה רק 12 נקודות. במחצית העונה בוצעה החלפת שחקנים עם הפועל ב"ש מהליגה הארצית, במסגרתה חוזר חלוץ הקבוצה בעבר, חזי שירזי למדים הזהובים ומיד תופס מנהיגות וכן המגן עופר לוי חוזר ממכבי ת"א ומוחתם הבלם אילון שווגר.

למרות השינויים בהרכב הקבוצה, בני-יהודה ממשיכה לבלות את העונה בתחתית הטבלה ובנסיון להתחמק מן המקום ה-14, המוביל אל הליגה השנייה, בסיבוב השני בני יהודה משיגה 24 נקודות.

בדומה לעונה שעברה, ערב מחזור הסיום של העונה עדיין לא הוכרעה זהות היורדת השלישית, בני-יהודה, עם 33 נק', אירחה את צפרירים חולון, עם 34 נק', לקרב ההכרעה. אלפי אוהדים כתומים מגיעים לאיצטדיון בשכונת-התקווה, האוהדים דוחפים את הקבוצה שמביסה 1:5 את יריבתה מחולון ושולחת אותה לליגה השנייה.

למרות היכולת הרעה בליגה, הצליחה בני-יהודה להעפיל לחצי-גמר גביע המדינה, אך מפסידה 2:4 לאלופת העונה שעברה, בית"ר ירושלים.

במהלך העונה נפטר יו"ר ונשיא הקבוצה נתן סולמי ז"ל.

עונת 1999-2000, פרק ג' בסדרת ההישרדות של בני-יהודה בליגת-העל, בסוף שנות ה-90.

לתפקיד מאמן הקבוצה מתמנה גיורא שפיגל, מנג'ר הקבוצה בעונת האליפות, בתקווה לחזור איתו לחלק מהימים היפים בקדנציה הקודמת שלו.

למרות החתמתו של שפיגל, לא הובאו שחקני-רכש משמעותיים והקבוצה שוב מדשדשת בתחתית הטבלה. לקראת אמצע העונה מחליט שפיגל ל"זוז" לתפקיד המנג'ר ושייע פייגנבוים מונה לתפקיד המאמן.

בני יהודה כהרגלה בעונות האחרונות מגיעה לקרב ההישרדות במחזור האחרון של העונה, בני-יהודה, פוגשת את הפועל פ"ת, היא זקוקה לתיקו או הפסד של הפועל כפ"ס במשחקה מול בית"ר ירושלים, בסיום המחזור בני-יהודה מנצחת 1:2 את הפועל פ"ת, וכפ"ס מסיימת בתיקו עם בית"ר ירושלים, בני-יהודה נשארת בליגה, כפ"ס יורדת לליגה הלאומית.

עונת 2000-2001, פרק ד' בסדרת ההישרדות של בני-יהודה בליגת-העל, בסוף שנות ה-90.

לתפקיד מאמן הקבוצה מוחתם הכוכב הירושלמי, אלי אוחנה, שפרש ממשחק ואימן את בית"ר ירושלים בעונה הקודמת.

אוחנה מבצע שוב הפיכה בסגל השחקנים, כוכבי ההישרדות של העונה הקודמת (בעיקר שחקני הבית) שוחררו או עזבו מרצונם (יוסי מדר, סהר מזרחי, עופר לוי, רונן פייגנבוים וקובי רפואה), במקומם חותמים בקבוצה 4 זרים, בנוסף למריו קראלי, וכן המגן שוקי נגר חוזר מהגלות.

פתיחת העונה היתה מעודדת מבחינת היכולת, אך לא מבחינת התוצאות, הקבוצה מציגה כדורגל יפה, אבל לא משכילה לנצח במשחקים.

לקראת אמצע העונה מוחתמים שלושה שחקנים משמעותיים כדי לעזור לקבוצה במאבקי התחתית: בן לוז, חיים סילבס וקובי רפואה (במקום החלוץ עופר שטרית).

חוסר מזל והחלטות שגויות גרמו לקבוצה להידרדר למאבקי התחתית, השוער הראשון, יניב והבה, נפצע באימון, המאמן וההנהלה לא מצליחים להחתים שוער ראוי ולהרכב הראשון מוקפץ השוער השני, חסר הניסיון, מוני שיקלי. חוסר הניסיון של השוער פגע בקבוצה ולכן הוחלט שמאמן השוערים, יעקב אסייג, יעמוד בשער הקבוצה, זאת לאחר ולמרות מספר שנות פרישה.

החלוץ, קובי רפואה, לא חוזר על יכולתו מן העונות הקודמות, בצירוף כל הגורמים הנ"ל, בתוספת חוסר ניסיון של מאמן הקבוצה, אלי אוחנה, בני-יהודה נושרת לליגה השנייה, לאחר 17 עונות רצופות בליגה הראשונה, בעונה זו בני יהודה משיגה שיא שלילי של 20 הפסדים בעונה.

עונת 2001-2002, לאחר 17 עונות רצופות בליגה הראשונה, ובעקבות הירידה בעונת 2000-2001, בני-יהודה משחקת בעונה זו בליגה הלאומית, הליגה השנייה בישראל.

ראשי הקבוצה ובראשם רוני שאטן, נחושים לחזור כבר בתום העונה לליגה הראשונה ולכן בונים סגל חזק המתאים למשימה.

מאמן בני-יהודה בעונה הקודמת, אלי אוחנה, עזב למכבי פ"ת, ובמקומו מונה לתפקיד מאמן הקבוצה ,שחקן ומאמן העבר, רמי לוי, הוחתמו אהוד כחילה, הבולגרי ולדימיר אנדונוב, הגיאורגי קלמנטי ציטיאשווילי ורוני גפני.

במחזורי העונה הראשונים הקבוצה לא מצליחה כמותכנן, במטרה ליצור זעזוע התפטר רמי לוי ובמקומו מונה אלי אוחנה בשנית לתפקיד המאמן, לאחר שלא נחל הצלחה במכבי פ"ת ועזב, קלימנטי ציטאישווילי המאכזב הוחלף גם ע"י החלוץ מראשל"צ, ניסן קפטה, כן הועלה להרכב הראשון השוער השני, אבי איבגי, במקומו של יניב והבה, שהציג יכולת חלשה.

בני-יהודה החלה לרוץ חזק בצמרת ונוחלת 4 הפסדים בלבד לאורך כל העונה.

כבשנים קודמות, בני-יהודה הרגילה את אוהדיה שאצלה העונה מוכרעת רק בדקה ה-90 של המחזור האחרון. במחזור האחרון לעונה זו, מחזור 33, יוצאת בני-יהודה למשחק חוץ באצטדיון עילוט, מול מכבי אחי נצרת, הפועל כפ"ס כבר הבטיחה את עלייתה מן המקום הראשון, ובני-יהודה היתה זקוקה להפסד של מכבי הרצליה, ששיחקה באצטדיון המכתש, מול הפועל ר"ג, שהיתה נואשת לנצחון כדי להישאר בליגה.

כמה מאות מאוהדי בני-יהודה עשו את הדרך לאצטדיון עילוט וליוו את הקבוצה במשחקה האחרון לעונה זו, אלפי אוהדים אחרים בחרו להגיע דווקא לאצטדיון המכתש ולעזור להפועל ר"ג לנצח את מכבי הרצליה.

באצטדיון עילוט בני-יהודה עושה את המלאכה ומנצחת 0:4 את מכבי אחי נצרת, לאורך כל המשחק ולאחריו ספסל בני-יהודה היה מרותק מול מקלט הטלוויזיה, לשידור המשחק של הפועל ר"ג מול מכבי הרצליה.

בעוד באצטדיון עילוט היו השחקנים והאוהדים מתוחים, באצטדיון המכתש עמדו אלפי אוהדי בני-יהודה, ביחד עם אלפי אוהדי הפועל ר"ג ולא הפסיקו לעודד במשך 90 דקות, באווירה שלא נראתה במגרשי הכדורגל שנים רבות, בטח שלא בליגה השנייה, לאחר 90 דקות מותחות עצבים ויתרון 0:2 שכמעט ונשמט מן הידיים, ניצחה הפועל ר"ג 2:3 ונקבע סופית - בני-יהודה חוזרת לליגת-העל. באצטדיון עילוט פורצים אוהדי בני-יהודה למגרש, מחבקים את שחקני קבוצתם ורצים עם דגל הקבוצה מסביב למגרש, באצטדיון המכתש פורצים אוהדי בני-יהודה בבכי, מחבקים את אוהדי הפועל ר"ג ורצים עם דגל הקבוצה לגן התקווה, שם הם ממתינים לחזרתם של שחקני הקבוצה והאוהדים שנסעו לאצטדיון עילוט, עד אור הבוקר חגגו את עליית הקבוצה בחזרה לליגה הראשונה.

במהלך העונה נפטר שחקן, מאמן ויו"ר הקבוצה דוד סולמי.

עונת 2002-2003, בני-יהודה שבה לליגת-העל לאחר עונת גלות אחת בליגה הלאומית, מאמן בני-יהודה אלי אוחנה, ממשיך בתפקידו ומבצע שינויים רבים בסגל הקבוצה. מנור חסן, רן בן-שמעון, אורן ניסים וסלח חסרמה, השחקן הערבי הראשון בקבוצת הבוגרים של בני-יהודה, חותמים בקבוצה.

בני-יהודה החדשה לא מציגה יכולת טובה ומדשדשת בתחתית הטבלה, בנסיון לשפר את המצב מוחתמים ניר סביליה, פליקס חלפון, אלי אברבנל וההונגרי אישטוואן פישונט.

למרות הרכש החדש בני-יהודה ממשיכה ביכולת לא טובה, רק העובדה שהפועל כפ"ס והפועל ראשל"צ הציגו יכולת חלשה יותר והבטיחו את ירידתן הרבה לפני סיום העונה, מנעה מבני-יהודה לחזור שוב על סרטי המלחמה, בסיום העונה בני-יהודה מדורגת במקום העשירי, מרחק 11 נק' מן הקו האדום והמקום ה-11.



1993/941994/951995/961996/971997/981998/991999/002000/012001/022002/03



פוסט עמותה (2003-2016)

בתום עונת התאוששות בליגת העל מחליט יו"ר הקבוצה המכהן, רוני שאטן, ל"הכניס את ידו לכיס" ולבנות קבוצה שתיאבק בצמרת הליגה ועל-כן מחתים את המאמן הצעיר והמבטיח, גיא לוי ומכוון ל"מלפפונים חמים" בשוק. במהלך הקיץ מחליטים חברי עמותת בני יהודה הותיקים, להגדיל את מעורבותם בניהול המועדון ולאחר דין ודברים מחליט שאטן להתפטר, מהלך שפותח כאוס גדול בקבוצה משכונת התקווה: חברי האגודה נוטלים את המושכות לידיהם וממנים את עו"ד בן ציון באיער לתפקיד יו"ר המועדון. לאחר מספר ימים מתברר שאין ביכולתם לנהל קבוצת כדורגל, בעיקר עקב חובות שהאגודה נדרשה לשלם, ובכל זאת התעקשו שלא לוותר על המועדון.

אוהדי הקבוצה לא נשארו אדישים נוכח המצב והקימו אוהל מחאה מחוץ לאיצטדיון בשכונת-התקווה, בדרישה שחברי האגודה יפנו את מקומם לטובת רוכשים חדשים. בני-יהודה עמדה על סף פירוק והטיפול בעניין הועבר לידי בית-המשפט, שממנה מנהלים מטעמו לניהול הקבוצה. בבית המשפט מתמודדות שלוש קבוצות על הזכות לרכוש את זכויות הניהול של הקבוצה ולאחר דין ודברים בבית-המשפט, הועברה הבעלות לידי קבוצה הכוללת את מנכ"ל הקבוצה, משה דמאיו, בשיתוף אנשי העסקים יובל גפני ורוני פניג'ל. גפני מתמנה לתפקיד יו"ר המועדון, דמאיו לתפקיד המנכ"ל ופניג'ל לתפקיד הגזבר. העמותה החדשה תיקרא עמותת "בני-יהודה 2003".

ניצן שירזי הצעיר מקבל באופן מפתיע את אימון הקבוצה לאחר פיטוריו של גיא לוי על סף פתיחת העונה. הקבוצה המתחדשת משכונת התקווה פותחת את העונה בסערה ולאורך חלקה הראשון של העונה מציגה משחק שוטף ומוצאת עצמה בפסגת הטבלה במשך שישה מחזורים. שחקני הרכש ובראשם מטה בטורינה ובן לוז מגלים יכולת התקפית מושלמת ויו"ר המועדון מצהיר בריש גלי כי פניה של הקבוצה לתואר האליפות. בהמשך החלה הקבוצה לקרטע וגם בפן הניהולי מתקשה המועדון לשמור על יציבות ולאחר סכסוך בין מנכ"ל הקבוצה ליו"ר המועדון שהגיע ע"פ פירסומים לחילופי מהלומות, עוזב האחרון את המועדון בטונים צורמים. בבני יהודה מתאוששים במהרה ולכס היו"ר נכנס איש העסקים חזי מגן.

בני-יהודה במעמד גביע המדינה לעונת 2005/06

בעונת 2004-2005 נטשה בני יהודה את מגרשה הביתי ואחד מסמליה המובהקים ביותר, אצטדיון שכונת התקווה ועברה לארח באופן קבוע את משחקיה באצטדיון בלומפילד, יחד עם שתי יריבותיה העירוניות, הפועל ומכבי ת"א. בעונה זו גם יזם היו"ר המכהן חזי מגן שיתוף עם קבוצת בית"ר שמשון תל-אביב, במסגרתו הועברו 2 קבוצות ממחלקת הנוער של בית"ר שמשון למחלקת הנוער של בני-יהודה ונפתח בית-ספר לכדורגל בצפון תל-אביב, אליהם הצטרפו 3 קבוצות נוספות.

העונה הבאה הייתה מהבולטות בעשור זה; הזהובים מסיימים במקום הרביעי (הגבוה ביותר מאז עונת 1992-1993) ומעפילים למעמד גמר גביע המדינה לראשונה מאז זכייתם הקודמת במפעל בעונת 1980-1981, אך נוחלים אכזבה רבה עם הפסד סמוך לדקות הסיום. ניצן שירזי בעונתו השלישית ברציפות כמאמן ראשי פותח עם קבוצתו בסערה ומפתיע עם הבאתו של שוער נבחרת ניגריה וינסנט אניימה שיתגלה בעתיד כאחד מהשוערים הגדולים שהופיעו בישראל, אם לא הטוב שבהם. ריצה של חמישה נצחונות ברציפות מעמידות את הקבוצה במקום השני למשך 4 מחזורים ברצף, אך חוסר היציבות בהמשך העונה וההתבטלות מול קבוצות הצמרת וביחוד שתי הראשונות (מולן לא הצליחה להבקיע שער זכות ולצבור נקודה אחת בששת משחקיה), מנעו התמודדות על האליפות. כ"פרס ניחומים" מצליחה בני יהודה לראשונה בתולדות המועדון, להבטיח השתתפותה במפעל האירופאי גביע אופ"א. במהלך עונה זו התגלו אוהדי בני יהודה בשיא עוצמתם ואהבתם לקבוצה: למשחק גמר הגביע הופיעו כ-15,000 כתומים משולהבים, לחצי הגמר ולמשחק הצמרת מול מכבי חיפה הופיעו כ-8,000 כתומים.

פדרו גלבאן, כוכב הקבוצה בשנים האחרונות במשחק קבוצתו מול פ.ס.וו איינדהובן

בעונת 2006-2007 עושים הזהובים היסטוריה ומופיעים במפעל גביע אופ"א, מול נציגת בולגריה לוקומוטיב סופיה אך לרוע המזל נאלצו לקיים את משחקם הביתי על אדמת סלובקיה בעקבות מלחמת לבנון השנייה שהתקיימה בקיץ. המפגש הכפול הסתיים בשני הפסדים צורבים.

העונה הבאה הייתה לאחת ההפכפכות שידע המועדון ומסתיימת בקאמבק שלא נראה בכודרגל הישראלי מאז ומעולם. הזהובים ששקעו עמוק במקום האחרון, הפסידו 10 משחקים ברציפות (שיא בתולדות המועדון) והחליפו 2 מאמנים, כבר השלימו עם הירידה לליגת המשנה, אך מסע היחלצות מדהים לאורך הסיבוב השלישי בהובלת צוות המאמנים יעקב אסייג וחזי שירזי אשר במהלכו ניצחה הקבוצה 8 מתוך 9 משחקיה האחרונים, הבטיח עונה נוספת בליגה הראשונה.

המועדון הזהוב מתאושש במהרה בעונה הבאה; למשרת האימון נכנס המאמן הצעיר גיא לוזון שבונה תלכיד מאוזן של שחקני בית צעירים ומוכשרים כשהבולט שבהם החלוץ אלירן עטר, ויחד עם הזרים והישראלים הותיקים שבה הקבוצה להיאבק בחלקה העליון של ליגת העל. בעונה זו כובש עטר את אחד מהשערים היפים שנראו בכדורגל הישראלי מאז ומעולם. בסיום העונה מבטיחה בני יהודה את השתתפותה במפעל הליגה האירופית (איחוד מפעלי גביע אופ"א, גביע המזיקות והאינטרטוטו).

גם בעונה הבאה שומרת הקבוצה על שלד השחקנים ומלבד הישג נאה בזירה האירופית בדמות העפלת שלושה שלבים במפעל (מבלי לספוג שער חובה) עד להתמודדות מכובדת מול קבוצת הפאר ההולנדית פ.ס.וו איינדהובן, מסיימת הקבוצה שוב בצמרת ורושמת הופעה נוספת בגמר גביע המדינה, אך שוב מפסידה להפועל ת"א. בסיום עונה זו נהגה בני יהודה בספורטיביות יוצאת דופן כשהשפיעה באופן ישיר על זהות האלופה, ובמשחק שהיה לפרוטוקול מבחינת הזהובים כפתה הקבוצה תוצאת תיקו במחזור הנעילה מול מכבי חיפה ובכך סייעה להפועל ת"א לזכות באליפות. עונה זו הפכה לעמוסה בתולדות המועדון אשר רשם 55 הופעות רשמיות בארבעה מפעלים שונים.

לקראת סיום העונה נמכר שחקן העתיד אלירן עטר בסכום שיא בתולדות המועדון ובמקביל נוחת בשכונת התקווה במאמן הנבחרת היוצא והמעוטר בכדורגל הישראלי, דרור קשטן. הזהובים פותחים רע ומפספסים הזדמנות פז למפגש כפול וחלומי עם יובנטוס הגדולה במסגרת הליגה האירופית, בהמשך המועדון מתאושש ומציג בעיקר חולייה אחורית איתנה אשר שומרת את הקבוצה בחלקה העליון של הטבלה. בסיום העונה עוזב חזי מגן, יו"ר הקבוצה בשמונה השנים האחרונות. המנכ"ל משה דמאיו שהיה שותף של מגן בבעלות על הקבוצה, נותר לבדו בראש המועדון.

בעקבות עזיבתו של מגן החלה טלטלה במועדון והחל חיפוש אחר בעל-הון שימלא את החלל שהותיר מגן. בקיץ זה התוודע המועדון לראשונה לאיש העסקים ברק אברמוב אשר הביע התעניינות ברכישה. אברמוב גם העביר באופן מיידי סכומי כסף מכובדים שסייעו רבות לתפקוד הקבוצה בעונה זו, אך באופן מפתיע החליט לסגת מכך עם פתיחת העונה הבאה. את העונה ההיא סיימה בני יהודה במקום השלישי והמכובד (הגבוה ביותר מאז בעונת 1992-1993) אך בכל זאת נותר טעם כלשהו של פספוס לאור העובדה כי דווקא הקבוצה הצנועה מקריית שמונה הצליחה לחולל היסטוריה, לנצל את חולשת הליגה בעונה זו ולזכות באליפות היסטורית ומשכנעת. בסיום עונת 2012-2013 נפרדת בני יהודה משחקנה הבולט בשנים האחרונות, פדרו גלבאן. הזהובים שומרים על מיקומם בחלקו העליון של הטבלה אך לא מצליחים, לראשונה מזה 4 עונות, להשתתף במוקדמות הליגה האירופית.

העונה הבאה הייתה מהגרועות שידע המועדון הזהוב והסתיימה בירידה לליגת המשנה בפעם החמישית בתולדותיו. מעבר להישגים הדלים שהביאו את הקבוצה אל מרתפי הליגה בכל שלבי העונה, הייתה זו עונה בה חווה המועדון בין השאר מחאה חריפה בין העומד בראשו לבין ארגון האוהדים, חוסר מזל משווע (או שמא התרופפות מנטאלית קיצונית) שהתבטא בספיגת שערים קריטים רבים בדקות הסיום וכן פציעות קשות של שניים מהשחקנים היציבים והמובילים בקבוצה בעונה הקודמת. דרור קשטן המשיך בתפקידו כמאמן הקבוצה אך החליט להתפטר בסיום המחזור ה-11 בעקבות רצף כשלונות הקבוצה והידרדרותה עד למקום האחרון. את מקומו החליף יוסי אבוקסיס, אך גם הזעזוע על הקווים והחיזוק המשמעותי לאורך חלון ההעברות לא הועילו. למרות שערב המחזור האחרון הייתה תלוייה בעצמה וזכתה לתמיכתם של רבבת אוהדים במגרשה הביתי, סיימה בני יהודה בתוצאת תיקו מול מ.ס אשדוד ונפרדה מהליגה הבכירה לאחר 12 שנים רצופות. הזהובים התאוששו במהרה ושבו לליגת העל לאחר עונה בודדת ומשכנעת בליגת המשנה.

במהלך עונת 2015-2016 נפל דבר במועדון הזהוב. ברק אברמוב שב בשנית למועדון והחליט הפעם "ללכת עד הסוף" ולרכוש את בני יהודה ת"א מידי משה דמאיו. דמאיו, משפחתו ואנשיו הקרובים נפרדו מהמועדון לאחר 13 שנות ניהול (מתוכן חמש שנים בהן תיפקד כבעלים ויו"ר).



2003/042004/052005/062006/072007/082008/092009/102010/112011/122012/132013/142014/152015/16

כלים אישיים